א ו ר פ ר א

נושמת
את
החולצה
מליל אתמול.
ונרעדת בחיוך.
חושבת
ש.
אפילו
הייתי נושפת
כאן
מילות
געגוע הייתי
מייגעת
אפילו אותי.

המילים שלך
ובוודאי שלא רק.
מכתימות
את ירכיי.
- הרגישי,
אתה אומר,
- איך את
כולך אשה,
שפחתי היפה.

לרגע לא
הצלחתי לתאר
לעצמי את
חג החרות הזה
בלי שאוכל לאחל לכל
חברותיי וחבריי
האמיצים
מכאן
חג שמח.
וגם אם
ברגע של חרדה
עלה בדעתי
לעשות כפרות
כדי לוודא
שהאתר עולה
הרי שאז
נזכרתי.

ועכשיו שכל החמץ
מבואר
אני מאחלת לכולם
חג חרות אמיץ נעים וטעים.

האם היא
נובעת
מהתשוקה
שלי לכאוב.
עבורך.
לצעוק.
בשיא השקט.
עוד.
עוד.
עבורי.

רוח קרירה
מנשבת
מהחלון הפעור.
מורדות
הואדי
מוכתמים
בלבן.
מבקשים
לרגע
את תשומת
ליבי.
וגם אהבתך.

נותרו 3 שעות.
נותרו 4 שעות.
נותרו 5 שעות.
נותרו 6 שעות.
נותרו 7 שעות.
נותרו 8 שעות.
להורדה.

כשכתפך
הרחבה
נצמדת ללחיי
אני מכוונת
אליך
את שקע צווארי
ומאמצת.

וכמה
אפשר
שארוחה
וחברותה
מופלאים יהיו.


למלכה...:)

כןןןן..הלילה 😄

איכשהו אני
מתחילה לחוש
ממש מושפלת
כשכל העולם מבקש
מאיתנו ערבויות.