א ו ר פ ר א

מסנוורת.
הכל זז מהר מידי.
פתאום.
אני נוהגת חזרה
הביתה.
הנה חוף הים המוכר.
ואל ההר.
מחנה את הרכב.
קרוב.
מודיעה שהולכת לנוח.
עכשיו שקט.
שוב מדמיינת אותך.
שקט.

לאט לאט
כחול הופך לשחור.
רישום בלתי ברור
של קווים מפוקסלים.
ורגע לפני ששמיים
מתבהרים לתוך השמש.
שוב אני מייגעת את עצמי
בשאלה:
איך זה שאני נהנית
מהעוצמה הזו הכל כך מפרקת.
איך לא די לי רק הליטוף.
האם זה איפה שאתה.
איפה שאני?

ואתה אומר..את שפחה נסיכה.
ואני גאה. בנו.

חום ידך
או לחיי
בוערים כמו הזכרון.

רואה אותי בעיניך. אשה.
ביד אחראית
אתה לוקח.
כובש ומשחרר.
מעביר אותי גבול.
וכמו הקוו
שהתעקל
לאורך
גרבוני הרשת
השחורים.
הרעדת
ופרעת.
הצלפת
והזרמת
את נשיותי
בכוח אהבתך.
על פי גחמתך.
הד יללותיי
ותחינותיי אליך
נותר כמו כתם
בתוך הסדינים.
ועכשיו
מתכרבלת בריחך.
סוגדת לך גבר מדהים שלי.

ואיך שכש
האדרנלין מתפוצץ
בתוכי אתה
מתבונן בעונג
שנחגג עבורך.

ואיך ש
אתה מכתיב לי
את הקצב
ההדגש
והעומק
של אהבתך.

ואיך ש
אני סופגת
את שלל גחמותיך.

יש משהו ב
להיות רק שלך
שעושה לי את השקט הזה.

יודעים
בדיוק
איך להיות
שושנים
הפעורות לאור
אך אדומות מדם.

תודה שאתה יודע להיות שם. איתי.

משווועשעת.

אני על קוצים.

(והגשם הזה...ממשיך לטפטף שם :)

יצא לי מרק גולש טעיםםם
מהגיהנום.