לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

א ו ר פ ר א

וכעומק סוגר אהבתך.
התשוקה.
ובעצמת המרי.
ייחשק. המנעול.

S t a t e o f C r e a t i o n
לפני 15 שנים. 14 בנובמבר 2009 בשעה 18:32

מגע.
משיכות.
נשימות.
המבע.
הזה.
שיש רק
לשפחה
שיודעת.

הזכיר לי נשכחות.

תודה לZARIAL המדהימה!
ואדונה ידידי משכבר
MASTER BLACK

מוזמנים לאלבום התמונות שלי...

http://www.thecage.co.il/coppermine/displayimage.php?pos=-22614

לפני 15 שנים. 13 בנובמבר 2009 בשעה 15:51

מצפה
כבר
שיבוא.
הלילה.

לפני 15 שנים. 11 בנובמבר 2009 בשעה 14:26





אנרי קרטיה ברסון (בצרפתית: Henri Cartier-Bresson ‏ ה-22 באוגוסט 1908 - 3 באוגוסט 2004), צלם צרפתי, מאבות צילום העיתונות המודרני, מהצלמים המשפיעים בדורו עלצילום הרחוב בפרט, ואמנות הצילום בכלל. ברסון היה ממקימי סוכנות מגנום, והוא זכור גם בזכות ניסוח תפיסת הרגע המכריע שפיתח.

ברסון לקח חלק בהפיכה של המצלמה ככלי אמנות וככלי דיווח על ידי תפיסה אשר נקראת "הרגע המכריע" ("The Decisive Moment")‏‏[1] שהיא נקודת זמן בה מתמזגים כל יסודות התוכן והצורה, הארעיים ובני החלוף, המצויים במעמד מסוים לידיי קומפוזיציה הרמונית.‏‏[2] במילים אחרות, ברסון הגיע למסקנה, כי בכל מצב ניתן לגלות את אותו שבריר השנייה, את הרגע החולף, המתמצת את משמעותו של האירוע כולו ומאפשר לבטאו בלשון חזותית רבת עוצמה.‏‏[3]

ברסון, ראה עצמו כצופה, העושה בצילום שימוש פאסיבי, על מנת לקלוט את ההיבטים הלא מוכרים דווקא, אך רביי המשמעות של חיי היום יום. גישתו לנושאיו הייתה כשל אדם העומד מן הצד ואינו מתערב במתרחש. אף על פי שברסון נחשב לצלם עיתונאות, רק תצלומים מועטים שלו עוסקים בנושאים ובאירועים עיתונאיים מובהקים.
לפני 15 שנים. 11 בנובמבר 2009 בשעה 5:18

ואחרי
פעמיים
כי טוב.
שלוש?

לפני 15 שנים. 10 בנובמבר 2009 בשעה 20:19

YES 12
עכשיו.
סדרה קומית.

לפני 15 שנים. 10 בנובמבר 2009 בשעה 17:29

נושמת את הרוח
ועיניי עצומות.
ובלי הפחד
שמלה לבנה.
אפילו ניצוצות.
זה
הקסם שבפנים
מתעצם.
עבורי. ואיתך.


לפני 15 שנים. 10 בנובמבר 2009 בשעה 5:41

עוד מעט
נלך
לבית הספר.
הוא ייכנס
לתוך השער
עם השומר
אני אעצור
בבית הקפה.
אולי אפגוש
שכנה.
אח"כ אסע
ואכנס למשרד.

לפני 15 שנים. 9 בנובמבר 2009 בשעה 16:32

-"... את יודעת מה
את צריכה
לסשן היומולדת שלך.
סשן עם שולטת רעה... "
והוא מסתכל על פניי
כדי לראות איך אני מסמיקה.

לפני 15 שנים. 9 בנובמבר 2009 בשעה 14:35

יש דברים
שאני מוותרת
עליהם כבר מראש.
אבל
אני שולחת יד
לרוח
שתביא את הגשם.
שולחת אנחה
לרגע
שיקדים את
יום הולדתי
הייתי רוצה.
לחגוג
אותו כל השנה.

לפני 15 שנים. 8 בנובמבר 2009 בשעה 14:01

החומה.