עשיתי מעשה שלא יעשה ועל כן אני הולך לכתוב אותו לפרטים, לפני זמן מה הייתה לי פגישה באיזה בניין בתל אביב, רחוץ ומגוהץ הגעתי לבניין כמה דקות לפני הזמן כשלפתע אני קולט ששכחתי את המפתח של המנעול של הקורקינט, אוקי חישוב מצב, להיכנס איתו לפגישה אני לא יכול, כי בחוגים מסויימים קורקינט עדיין מוציא אותך אביון וטיפש למרות שזה חד משמעית כלי מדהים שמאוד חכם להשתנע איתו בתל אביב, להניח אותו סתם ליד הבניין אני לא יכול כי יגנבו לי אותו תוך שנייה
אוי ואבוי לא, ואז חשבתי מחשבה, אוי לא, ומה אם, שיט, מה אם אני פשוט אניח אותו במקום ממש מרכזי, נניח ליד כל האנשים האלה שיושבים במסעדה ליד, ואף אחד לא ידע של מי הוא, אם יבוא גנב פוטנציאלי הוא יראה שהוא לא קשור, והוא פשוט יניח שהבעלים שלו ממש קרוב, וככה לא תהיה לו דרך לדעת מי זה, כי זה יכול להיות ממש כל אחד, בלי לחשוב יותר מדי עשיתי את זה, שמתי את הקורקינט באמצע תל אביב ליד מסעדה הומת אדם, וטסתי לפגישה
כעבור שעה קלה יצאתי ונזכרתי בבת אחת במעשה המטופש שלי, מה חשבתי לעצמי, בטוח מישהו לקח לי אותו, בצעדים מהירים התקרבתי למקום בזמן שהעיניים שלי סורקות במהירות כל בדל חפץ באזור, ואז ראיתי אותו, הקורקינט שלי פשוט עמד שם, מסתכל על כולם בנחת, שקשוקי צלחות ניגנו לו בנתיים מנגינות שירגיעו אותו, ואז חשבתי כך
לפעמים, כשאנשים רודפים אחריך, עדיף ללכת, בן אדם שרץ מבטיח את זה שינסו לתפוס אותו, זה לא משנה אם הוא אשם או לא, זה הכל משחק של תודעות, לפעמים ההגנה הכי טובה היא התעלמות מהתקפה, לא צריך למהר למלא את התפקיד שאתה חושב שהתסריט האנושי מייעד לך, זה ההפך מלחשוב איך להינצל, זה פשוט לקחת בחשבון שיש מצב שהכי בטוח זה לשים את הקורקינט באמצע הרחוב וללכת
