תרפיה מול מקלדת

עכשיו הזמן לדעת

שכל מה שאתה עושה 

קדוש הוא

עכשיו , למה לא לשקול

הפסקת אש מתמשכת ,

עם עצמך ועם אלוהים?

עכשיו הזמן להבין 

שכל הרעיונות על טוב ורע

היו רק גלגלי עזר שנועדו להסרה

ברגע שתוכל סוף סוף

לחיות ביושר ובאהבה

חפיז הוא השיירה השמימיית

עליה כתב האהוב את המסר הקדוש

יקירי, אנא ספר לי,

מדוע אתה ממשיך להשליך מקלות

על ליבך ועל אלוהים?

מהו הקול המתוק הזה בתוכך

שמשסה בך את הפחד?

עכשיו הזמן שידע העולם כולו

שכל מחשבה ופעולה קדושים הם

עכשיו הזמן שתחשוב

עד כמה לא סביר שיש משהו 

מלבד חסד

עכשיו העונה לדעת 

שכל מה שאתה עושה 

קדוש

אומנם לא יצירה מקורית, אבל זה כל כך יפה , פותח את הלב ומאפשר לנשום עמוק ,

וכל כך נכון

מצד אחד אני הכי בעולם,

וכל מי שמכיר אותי מתאהב.

ומצד שני אני דפוקה , בצורה קשה וכנראה בלתי הפיכה.

בניתי סביבי הגנות, חומות וקילוגרמים.

ויש חיוך.

ואף אחד לא יכול לנחש שאלו לא באמת חיים, אלא רק גסיסה ארוכה.

ואם אהיה מוקפת ביפה ונעים , יהיה יותר קל לסגור את הדלת ולא לתת לאף אחד להציץ לבפנים.

יש בי גם מזוכיזם ריגשי,

אני תמיד רוצה לדעת מה בי לא טוב,

אני צריכה לדעת למה אתה לא רוצה אותי,

ולא רק אתה, למה כל אחד אי פעם לא רצה אותי, משחר ההיסטוריה ועד לשניה זו.

בסופו של דבר , לא משנה כמה זה יכאב

אני רוצה את הכאב,

 גם כאן הכאב מרגיע,

מאפשר להתמקד ולשחרר מכל השאר.

תסבירו לי איך זה שאני נחמדה ועדינה שאני, שמגדירה את עצמי נשלטת,

עדיין יש לי ביצים גדולות יותר מרוב הגברים שאני מכירה

*למתקשים הכוונה לביצים מטפוריות

צילמו אותי היום, לא סלפי או שיט סלולרי אחר, אלא צילומים מפארים ומעצימים.

חצי שעה לפני הזריחה כבר הינו בים, אני הצלמת והמצלמה.

ומתוך התמונות אני אוהבת את עצמי מחדש,

האוויר של הים והאור של הזריחה ליטפו אותי ,

ואפשר לראות את האנרגיה שהים נתן לי בכל תמונה.

מים זה חיים, אנחנו עשויים משבעים אחוז מים, עולים ויורדים עם הגאות והשפל

והים זה רחם בראשית, פולט אותנו וקורא לנו לשוב אליו.

אולי בגלל זה אני כל כך אוהבת את הים, אני מרגישה אותו זורם דרכי, ממלא אותי.

עם כל פריט לבוש שירד , כך גם כל בושה , הסתרה ופחד

עמדתי לי על החוף בזריחה ערומה וגאה

והמצלמה נמצאת שם אוביקטיבית וכמו מנסרה מרכזת את כל האנרגיה אל תוך העדשה.

היה יום מדהים מלא באהבה

*אחרי שהתמונות יעברו עריכה , אבדוק עם הצלמת אולי גם לכם אפשר יהיה לתת הצצה

אני מלאה בחוסר שקט, מרגישה את כל הבטן מתהפכת לי ולא מסוגלת להחזיק מחשבה יותר מחמש שניות

"אדם צועק את שחסר לו , לא חסר לו לא צועק" (נצי נצ)

 אני רוצה לצעוק רק אין לי מה  לצעוק או יותר מידיי, תלוי איך מסתכלים על זה

אולי צעקה או אורגזמה טובה יצליחו לשחרר את המועקה,

אולי זה המזג אוויר שיש בחוץ , יוצר ציפייה שלא מתממשת ואפילו יותר גרוע , פשוט מתעתע בנו,

נראה סתיו ,אבל זה פשוט שיש כל כך הרבה סחל'ה בחוץ שזה כיסה את השמש, ופשוט לח ודוחה.

אני צריכה תשומת לב ממך

 אני זונה של תשומת לב

אני רק רוצה שתגיד לי מה אתה רוצה, לא פנטזיה לרגע,

אלא מה אתה רוצה באמת, 

מה אתה רוצה ממני,

מה אתה רוצה שאהיה לך.

אני צריכה שתהיה דומיננטי, שתכתיב את ההתנהלות

שבכוח, וסבלנות תגרום לי להוריד את כל החומות , לא תגרום לי לבנות עוד...

בפעם הראשונה בחיים שלי אני אמיצה מספיק כדי להגיד מה אני רוצה,

אני סוף סוף אמיצה מספיק כדי להיות כנה עם עצמי ועם מישהו אחר.

אני פחדנית מטבעי,

לא יודעת איך זה מסתדר עם כל השאר,

אני רוצה כאב ופוחדת ממנו בו זמנית,

אני רוצה הכול, להגיע עד הקצה, 

והכי מפחדת מזה.

כל כך קשה לי לשחרר שליטה , 

אבל זה הדבר שאני הכי רוצה,

שנמצא במרכז ההוויה שלי,

לתת את השליטה למישהו אחר, 

למישהו שיקח אותה בשני ידיים וישלוט בי גוף ונפש

ומתוך המאבק נוצר הקטרזיס