גבולות.
נמשך אליהם כמו פרפר לאש.
התהליך הזה בו חוקרים, מותחים ובודקים כל חלק בגבול (שלך) מרתק כמו ריקוד סוער.
גבול זה תהליך של למידה. הגבולות שלנו נובעים בחלקם מאינסטינקטים פרמטיביים שנועדו להגן עלינו..פעם.. כשהיינו עסוקים בלגלות את האש.
הם מקהים את החושים שלנו, מונעים מאיתנו לחוות במאה אחוז. אבל הם שומרים עלינו וזה חשוב.
אז יצרנו מנגנוני הגנה עם השנים..עוד שכבות של מרחק מהגבול האמתי..עוד גבול פיקטיבי כהגנה מקדימה.. אבל עוד שכבה של מרחק מהיכולת לממש את עצמך.
אז ניתן לקלף שכבות..לבחון את הגבולות שהצבנו לעצמנו..לאפשר לעצמנו להיסחף, בשליטה, בין השכבות של הגבולות המדומים..בין שכבות החוויות האסורות וההנאות הנעלמות שמנענו מעצמנו ללא כל סיבה.
לא קל לאדם לבחוש בנפשו שלו ולהתגבר על גבולות כה עמוקים. קשה לנו לצאת מתוך עצמנו, להבין שאנחנו עומדים מול קיר מדומה במחשבה מוטעית כי מדובר בגבול של ממש.
לעתים כל מה שאנחנו צריכים הוא אדם נוסף, יד מושטת, אוחזת, שולטת ומכוונת.
שליטה אמיתית מגיעה ממקום של אמון.