ראג

זכרו מה אתם חייבים לעשות
כאשר הם מעריכים אתכם פחות,
כאשר הם חושבים שהרכות שלכם היא חולשתכם,
כאשר הם מתייחסים לחסד שלכם כאילו זה היתרון שלהם. 

אתה מעיר כל דרקון,
כל זאב,
כל מפלצת שישנה בתוכך
ואתה מזכיר להם איך נראה הגיהנום כשהוא לובש עור של אדם עדין. 

 Nikita Gill

אבא שלי זכרונו לברכה
היה גיבור
לא של מדליות ותארים
גיבור של לשרוד את החיים ולגדל משפחה.
הוא כמעט ולא דיבר
שתיקות נצחיות
הלום קרב
לאחר שכל הפלוגה נהרגה לצידו
והשבויים שהופקד לשמור  עליהם
"לא שרדו"
הוא שוחרר מלהיות לוחם.

איש גדול ומרשים.
ושותק.

הייתי אומר "הוא כמו אנשי ספרטא
שהיו ממעיטים בדיבור.  כי דיבור רב
היה נחשב אצלם לחולשה"

אבל ידעתי
שמאחורי השתיקה
לא מסתתרת שלווה.

את מגיעה הביתה ,
מכינה כוס קפה ,
מתיישבת על הכורסה שלך ומסביב שקט. 
עכשיו תחליטי לעצמך
אם זו בדידות או חופש.

לא יושבת לרגע.
צעקות  . בלאגן.. הילדים שואבים אנרגיה.
האם  את קוראת לזה אושר ,  או נחת.

נקשרת כואבת
מנסה לרצות
היכן זה נוגע בך ,
בחשקים או בטראומות.

אילו יכולתי לכוון את ליבי ,
הייתי יכול לאהוב אותך.
לו ידעתי לעטוף אותך בזרועותי ,
הייתי אוחז רק בך.
אך ליבי נמחץ ופוזר לכל עבר,
והזרועות מונחות וכבר לא עוטפות.
עדיף לך לברוח מהלב והזרועות הללו.
את צריכה להיות במקום אחר.
מעבר למקום הזה ,
לקצה הגבול  שנפגש עם החלום.
במקום שבו עוד יש ערך למילה   לאהוב.

כמו ב-Waze שישנם מספר מסלולים עד שאתה מגיע לנקודה , ככה גם היא
כל פעם בוחרת במסלול אחר  .
המסלול שנראה לה מעניין יותר , אקזוטי ,
מדהים.
רק שהיא מחשבת את המסלול לאחור,
יוצרת את העבר מחדש.
מציאות חדשה כל פעם
מסדרת את העבר וחיה לפי זה.
זה כבר לא לשקר לסביבה או לעצמה.
אלא ממש להאמין.

התמונה נראית מהממת
אבל המציאות מעוותת.

מעניין מה הדבר הבא שיסדר את מסלול החיים שלה מחדש.

לא נשארתי לראות.

איך שומרים על כושר בזמן הסגר.
קונים גופייה .

תשקיעי יותר בעצמך.  מדיטציה, קראי ספרים ,  תאכלי אוכל בריא.  שתי יותר מים.  הזיזי את גופך, תבלי זמן בטבע.  תנוחי. 
את שווה את זה.
ואז... תעשי סאשן שיקטין אותך , כזה שיקפיץ לך את כל הטראומות .

הפסקתי להסביר את עצמי כשהבנתי שאת רואה אותי מרמת הפרספקטיבה שלך.
הרי לא תבני יחסים אם את חושבת שאת תמיד צודקת.
ושוב את עוטפת הכל במילים יפות וגבוהות
נכנסת לפרטים ומוכיחה טיעונים.
ובתוך כל זה איבדת את החיבור הבסיסי  שקושר את שנינו.

במקום לחפש אותי במילים.
תרגישי.

 
- שלטתי בך כדי ללמד אותך כיצד להרפות.
- כשעצבנתי אותך , בעצם לימדתי אותך סבלנות. 
- נטשתי אותך כדי ללמד אותך לעמוד על הרגליים. 
- הכעסתי , על מנת ללמד אותך סליחה וחמלה. 
- הכוח שהפעלתי עליך, כדי ללמד אותך כיצד            להחזיר את הכוח שלך. 
- השינאה שפיתחת , זה ללמד אותך אהבה ללא        תנאי. 
- החשש שזרעתי בך, על מנת ללמד אותך אומץ ,      להתגבר על הפחדים שלך.  

ובקיצור
הייתי חרא אלייך.
אבל ...

- מחרטט אותך כדי להצטייר כמנטור.

אני אוהבת
ולא יהיה עוד אף אחד
אתה מבין את זה ?
אתה מבין ?

לקחתי את אקדח הסמית' ווסון הישן שהוחבא בבית ההורים.
הפעם האחרונה שהיה בשימוש זה
כשהתרנגול בחצר הפריע לשכנים
אבא שלי השאיר ממנו ערימת נוצות .

היא ישבה על הספה
גולשת בטלפון שלה
וכשהתחילה שוב בשטף הצהרות האהבה
שלפתי את האקדח
הכנסתי כדור אחד בהפגנתיות אך לא עד סוף
חלל התוף.
היא עצרה והביטה .
סובבתי את התוף  ובתנועת מפרק היד סגרתי
את התוף אך בתנועה קטנה אחורה הכדור
נשלף ונזרק מאחורי.
הגשתי לה את קת האקדח
"תוכיחי"
היא לקחה את האקדח מבלי להתמהמה
הצמידה לבית החזה ולחצה.
נשמעה נקישה מתכתית.
לאחר מכן זרקה את האקדח על הספה.
ובאדישות גיששה שוב  אחר הטלפון שלה.

נותרתי עומד המום.
הרגשתי שהכדור אכן נורה
וריסק אותי.