סיפורה של מתחלפת

אני כל כך חסרת השראה בימים האחרונים, שהכנתי נר מתפוז, ואפילו מזה לא התרגשתי. וזה כבר אומר הרבה.

אני צריכה שמישהו ירגש, ינער, יעיר בי משהו שנרדם...מישהו שיזכיר לי איך זה מרגיש להסתקרן, להתלהב, להידלק מחדש.

בינתיים, כל מה שאני פוגשת מרגיש אותו דבר..שטחי, צפוי, בינוני... הכי הרבה ריגוש שהיה באינטראקציה ביןאישית היה להגיד ביי בצורה נעימה.

מצ"ב תפוז חסר השראה

הוא כורע מולי, עירום, מטפטף.

אנחנו תקופה יחד והוא חוזר על המנטרות שלו שוב ושוב. 

אני חגה סביבו, קצת מושכת, מלטפת, צובטת, דורכת, ליטוף מלווה בכאב וכאב מלווה במנטרה עם הודיה.

החינוך מתחיל מהבית, כשאני מרוצה ממנו, מהספיגה, מהספייס אני חולבת אותו, כל טיפה עד הטיפה האחרונה, הוא מבחינתי להישאר בטיזינג ובאדג'ינג עד שמתחילה לספור אחורה מ10. היא רועד שמגיעה ל2.. הוא יודע שזה יכול לקחת שעה, דקה או בכלל לא.

העיניים שלו נדלקות ב2. הנשמה שלו קוראת לי ואני סופגת את זה כמו אוויר לנשימה.

אני צריכה אותך רוצה וזקוק. אני צריכה אותך כנוע ושלי והכי הרבה, אני זקוקה לאהבה שלך, ללהבה המדבקת הזו שלך בשביל לסחוט עוד רגע של אושר עבור שנינו.

בכנות יש ימים שאני מתגעגעת למה שהיה בנינו ומצד שני, הגיע הזמן לפרק חדש בחיי. עבר מספיק זמן ואני מוכנה לקשר אמיתי שיחזיק.. אולי כמנטרה אתחיל לשנן את זה עבורי, כשהלהבה של הגבר הבא בחיי תדלק גם היא. האם הוא אש בכלל? האם הוא קרח? מה הוא יוציא ממני? מה שבטוח, יש לי מנטרה חדשה עבורו "אני נשאר עבורי ועבורך, כי אני בוחר בך"

מעשה בגומיה שחורה, לא משהו מרשים, רגילה כזו של השיער.

מעטים יודעים שלגומיה כזו יש כוח קסם מעבר ללעצב שיער בצורה נהדרת, כשכורכים אותי סביב הביצים והזין, שהדם זורם לשם אבל בקצב שונה, בשליטה שלי. שהכל רגיש ונפוח..אני אוהבת לנשוך. בעדינות. אבל העדינות הזו באה עם מסר- אתה שלי ואני אעשה מה שארצה בגדר הגבולות שהצבנו. 

אנחת הספק כאב ספק עונג שמגיעה עם הביס הקטן הזה גורמת לי לגרגר מהנאה, לרצות להעביר לשון להרגיע את הכאב אבל למנוע את זה מ2 סיבות:

1. לא מגיע לך.

2. אני רוצה שתתחנן לזה.

אני רוצה שתתחנן לעוד אצבע בתחת, אני רוצה שתבכה שאתה רוצה לכאוב עבורי,  אני רוצה לשמוע את יבבת הבקשה לקיום שלי לצדך.

תמצא את המנגינה הנכונה איתי ואני אלמד אותך לרקוד כמו שאני אוהבת.. יפה, מדוייק, שלי.