סיפורה של מתחלפת

הוא הגיע אליי לסשן,

בתמימותו חשב שזה חברי.

הכביסה קופלה ונתלתה ואנחנו מנהלים שיח תוך כדי. 

היופי בכביסה שזה מדיטטיבי. אתה נכנס למעין רוטינה של קיפול ומפסיק לשים לב להתנהלות השוטפת.

הוא שכח לרגע איך פונים אליי ובהתאם לכך שאלתי את עצמי, ממה אני מאוד(!) נהנת והוא אממ....פחות. יכולים לנחש?

כאב.

הוא יושב למרגלותיי כשאני אחרי מקלחת. האגודל שלי חופר לו בעורק, עוצר לאט לאט את הזרימה של הדם... מתכווץ מכאב ואני מתרגלת איתו איך עונים לי כראוי.

הוא ילד טוב אז אני מאפשרת לו לעשות לי מסאז' ברגליים, בכנות המסאז' הכי טוב שחוויתי. מצאתי את עצמי נרדמת כמו תינוקת. והוא, כסלייב טוב ואיכותי נותן לי לישון.

הוא הלך ואני מתעוררת מהשקט שנהיה.

הקסם הקטן שהוא פשוט החליט(ובצדק) לתת לי לישון אחרי כמה לילות טרופי שינה. 

ועכשיו קמה, אחרי לילה כמעט שלם(יקיצה ב4 והירדמות ב5 חזרה) לעוד יום שאני הרבה יותר נינוחה, רגועה ושלווה בזכותו.

גאווה שלי.