לפני 5 שנים. 27 בינואר 2019 בשעה 8:56
את קשורה בתנוחת כריעה כאשר ידייך מאחורי גופך, והחבל המשתלשל מהמדרגות מושך אותן למעלה. את עייפה מלהחזיק את עצמך, אבל הכאב שנגרם לכתפייך יוצק בך כוח להתרומם טיפה למעלה כדי להקל עליהן.
אני, עומד לבוש לפנייך, מחזיק את השוט שייצרתי במיוחד בשבילך ומצליף על גבך, באיווחה שחותכת את האוויר ואת העור כמעט באותה שניה.
הצעקה שלך נבלעת לתוך שלושה סיבובי סרט חזק ודביק, אבל מבטך מראה לי את תערובת הרגשות בהן את נמצאת, פחד, תענוג ובטחון באהבה שלנו.
אני לא מרחם, יודע שתשאי בגאווה את הצלקות שאני משרטט על גופך, ישרות, מקבילות ושלי.
את מסומנת, בדיוק כמו שאני רוצה שתהיי ובדיוק כמו שתמיד חלמת.
אחרי, אין כלום ולא יהי.