אנשים "רוצים" ללמוד מהי ענווה.
אבל הם לא *באמת* רוצים.
הענווה היא גאולה
גאולת הנפש
אבל מה ??
הגאולה עוברת דרך הביבים !
ומי שלא מוכן לעבור דרך הביבים
לא יכול ללמוד ענווה.
ענווה היא לא ידע שאתה רוכש דרך ספרים,
הרצאות או סדנאות
ענווה זה ידע שאתה מפנים דרך הבשר. דרך ההליכה בדרך, דרך המפגש הישיר עם הכאב, הפגיעות, השבריריות, האימה, והכניעה לחיים.
בכדי ללמוד ענווה על האדם להכיר ולחוות את החלקים האפלים, הגועליים והמעוותים של נפשו.
אבל מי מוכן להיפגש עם עצמו *באמת* ?
מי מוכן לראות את המפלצת
את החיה
להשמיע את יללות הזעם
הבדידות והכאב ?
מי באמת מוכן לחוות עצמו בשפלותו ?
ולראות את כל המניפולציות
שהוא עושה לעצמו ולאחרים ?
מי מוכן להיפגש עם האימה הקיומית
השוכנת במעמקי הנפש ?
מי מוכן להיפגש עם אקראיותו,
חוסר חשיבותו, עם סופיותו ?
מי מוכן להיפגש עם הטירוף
והשיגעון שכלוא בתוכו ?
מי מוכן להיפגש עם התלותיות שלו,
עם אי הוודאות המאיימת,
עם הכישלון הנחרץ ?
מי מוכן להיפגש עם הסירחון והריקבון הפנימי
ולהודות שהוא שקרן, גנב, רוצח, חמדן, בוגד, רמאי ?
מי מוכן להיות חלש ?
ולבקש עזרה ?
להודות שכוחו ועוצם ידו לא עומדים לו ?
מי מוכן ליפול על הברכיים בתחנונים ?
מי מוכן לקבל
את חוסר השליטה ?
את חרדת המוות ?
ואת שבריריות הקיום ?
מי באמת מוכן שהאמת
תקלף ממנו את העור ?
מי מוכן לגעת בעצבים החשופים של החיים ?
מי ??
מי באמת מוכן ללמוד ענווה ??
מי באמת מוכן לדעת עד העצם את אנושיותו ?
לא בדעת - אלא בגוף !
בכל נימי הנפש !
בבשר החי !
זה מה שנקרא לרצות *באמת* ללמוד ענווה.
נכתב ע"י: מעין ראם שפיגל
