בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

DOLL

לפני 5 שנים. 27 במאי 2019 בשעה 22:26

אני מתגעגעת אלייך. 

לא זוכרת על מה רבנו, ולמה זה היה כל כך חשוב.

אני מתגעגעת בטירוף.

עוד מעט שנה שאנחנו לא מדברים. וזה ממש קשה. 

יש את התוכנית הזאת, חתונה ממבט ראשון. אתה ממש דומה למישהו משם. וזה עושה לי קצת רע, וקצת טוב. 

אני מתגעגעת לחיוך שלך. להתלהבות. לעיניים שלך. לתחושה הזאת שאנחנו מדברים בלי לדבר. לאומץ שלך, לקסם הזה. 

זוכר את זה? נשבעת שהרגשת את זה גם.

זוכר שרקדנו כל הלילה, וצחקנו משטויות, דיברנו בשעות הכי מוזרות בעולם, ומצאנו נחש, והתנשקנו שעות.

לימדת אותי כמה יפה הרגע הזה. כאן ועכשיו.

אני מחפשת יופי בכל מקום מאז. לפעמים אני גם מוצאת. תודה שהיית הפיטר פן שלי

לפני 5 שנים. 24 במרץ 2019 בשעה 16:24

הגעתי אליו הביתה, איכשהו הוא תמיד פתוח כשאני מגיעה. "היי" אני זורקת את התיק על הספה ומתכופפת ללטף את פיצ. הכל חשוך, וזה נראה כאילו הוא לא בבית. "אני בחדר" הוא צועק לי פתאום. "בואי לפה". אני מחייכת לעצמי. התגעגעתי אליו. הוא שוכב על המיטה ומעשן. הוא מעביר לי ואני שואפת הכל לריאות. לא מחזירה לו. "חצופה" הוא מחייך אליי. 

אני מושכת בכתפי, מחזירה לו את הסיגריה ומתפשטת. הוא מסתכל עליי, שותק, מחייך. הוא קם, עירום כבר, ועומד מאחורי. "תראי מה מצאתי" הוא מנשק לי את הצוואר וצובט פיטמה אחת. "והנה עוד אחת" הוא מחזיק בכוח גם את השניה ומושך. פאק. אני מתה עליו. " אתה כזה טיזר" אני צוחקת ומניחה עליו את הראש. הוא צוחק לאיזה שניה, ואז מסובב אותי אליו ודופק לי את הכאפה של החיים. אני כבר לא ממש צוחקת. "אני טיזר.. את הדבר הכי חצוף שפגשתי" אנחנו שומעים את הדלת הראשית נפתחת ונסגרת שוב. הוא מכניס לי שתי אצבעות לכוס ומחייך "ההפתעה שלך הגיעה" אני קצת בהלם, ולחדר נכנס לירון, החבר הכי טוב שלו. האצבעות שלו עדיין בתוכי, דוחפות, מזיינות אותי. "היא כבר מים פה" הוא אומר ללירון ומוסיף עוד אצבע. "לכי אליו, תפשיטי אותו" הוא דוחק בי. אנחנו מתקדמים ללירון, ארבע אצבעות שלו כבר בתוכי. הזין של לירון כבר עומד, אז אני מתחשבת ומתחילה מהמכנסיים שלו. הוא עוזר לי. יוצא מהג'ינס נפטר מהבוקסר ומקרב אותי אליו. "היא רק נראית שבירה" הוא אומר ללירון, מוציא את האצבעות שלו מתוכי. לירון מנסה לנשק אותי ואני מתרחקת "אם לא תראה לה אצל מי הכוח, היא תשחק בך". אני מרגישה כמו כלבה קצת. מגעילים. לירון מחייך אליו ומוריד אותי על הברכיים, תוקע את הזין שלו בפה שלי. "לא באלך על הפה שלי, תקבלי תזין". הוא מזיין לי את הגרון, לא ממש אכפת לו שאני נחנקת על הזין שלו. הוא מסתכל עלינו מהצד. "זה מה שרצית נכון? ככה טוב לך? לא מסתפקת באחד". הם זורקים אותי על המיטה, והוא נכנס לי לכוס, דופק אותי כמו שמגיע לי. לירון עליי, מנסה להיכנס לי לחור השני. "בלי משחקים, אל תרחם עליה" הוא אומר לו, ולירון נכנס כולו לתחת שלי. אני צורחת מכאב. והם פשוט לא מפסיקים. הוא נושך לי את הפטמות מלמטה, ולירון מסמן לי את התחת עם היד של הפועל בניין שלו. "זה מה שרצית, ככה? לא מספיק לך אני?" הוא מזיין אותי ורותח עליי. אני בפאקינג שמים. שני גברים סקסים עם זין של מטאטא דופקים אותי כמו מכונות. לירון הראשון שגומר. הוא נשאר בפנים עוד קצת, נותן לי כאפת פרידה, מתלבש ויוצא. הוא עוד בפנים, מתהפך עכשיו, ומגביר קצב, אין לי מושג איך זה אפשרי. "תקלטי כבר שרק אני אתן לך מה שאת צריכה. ואם את לא מקבלת, כנראה שאת לא צריכה" אני גומרת בפעם השניה והוא יוצא וגומר לי על הפנים. 

אנחנו שוכבים במיטה בשקט, אני בתוכו, והוא אוסף את כל הזרע שלו מהפנים שלי ומכניס לי לפה.

"תודה" אני אומרת. הוא מחייך אלי

לפני 5 שנים. 24 במרץ 2019 בשעה 1:33

ואת אומרת לי אתה 

אתה

אתה

מושך לי את הלב 

עם החולצה

לא 

רוצה

להיות

אושר 

לדקה

לפני 5 שנים. 24 במרץ 2019 בשעה 0:58

זה מצחיק איך שבשלוש בלילה תמיד מגיעות כל המחשבות שאני מתאמצת לכסות כל היום. אני לא ישנה. אני פשוט מחכה שהגוף שלי יתמוטט מעייפות. אני לא מצליחה לסגור את העיניים ולהרגע. 

אני רצה, עובדת, אוכלת, כותבת, הכל בשביל להתעייף. כי אין לי כוח לחשוב יותר.

לפני 5 שנים. 18 במרץ 2019 בשעה 22:16

אני טסה מכאן ביוני.

עוד לא ממש סגור לאן, כמה זמן ועם מי, אבל אני בתאילנד.

ואולי גם בלאוס קמבודיה ווויטנאם.

ליוני יולי ואולי גם לאוגוסט ספטמבר אוקטובר.

באלי לחיות על עשרים שקל ליום ולהסתובב יחפה על חופים. לאבד את כל הדברים, להתנדב בחוות פילים ולהתעורר כל יום לאותו נוף, אבל אחר. לשחות עם דולפינים ולאכול מלא דברים שלא אכלתי לפני,

לא לתכנן שום דבר, פשוט לנשום שניה.

לחיות באמת לאיזה שתי דקות וחצי.