הסבל הבלתי נסבל

התגעגעתי 

לצפייה ולציפייה,

מסיבה על מסיבה על מסיבה ואני התרגלתי רק לדבר אחד,

העניים רצות על פני הסובבים אותי מחפשות טרף.

גועל נפש

אני צוחק על עצמי ועל מה שיוצא לי מהפה, לפעמים זה כלכך עצוב,

במקום ארצה זה "חכי שניה", במקום חטיף אני מזמין אותה לשתות.

קולר ורצועה... קולר ורצועה.

גועל נפש

אבל איך אני אמור לקבל את עצמי בלי אישורים של אלו שנואשות לקבל את האישור שלי?

אולי היה כבר עדיף לי להישאר בבית מאשר להכניס לתוכי את כל הרעל הזה?

cat with gloves catches no mice