לפני 5 שנים. 20 בדצמבר 2018 בשעה 21:11
אחד הדברים שהערכתי באנה - לא משנה כמה היה לנו קשה היא לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. אנה אהבה אותו, זה תמיד היה ככה. היא הראתה לי כבוד, חיבה, חום, תשוקה אבל מעולם לא העמידה פנים שהיא אוהבת אותי. לא משנה כמה זה היה מפשט דברים, כמה כאבים זה היה משכך. היא תמיד היתה אמיתית עם הלב שלה. אהבתי את זה בה.
רק אחרי שחזרה הביתה, שהתרחקה מהדרמה שהתרחשה בארץ, שהתרחקה מהסמים וממני וממנו ומכל האחרים. שחזרה למשפחתה וליקקה את הפצעים, רק אז היא אמרה לי את זה לראשונה. "אני אוהבת אותך. אני שלך, לנצח..."