מלאכים בשמי ברלין

התחלנו חופשה בנהריה, מי מצטרפת לסיגריה איתי לחנוך את המאפרה

הוא מונח לרגליי, גופו דרוך, מבטו ממתין לאישור שלי. אני אוהבת לראות אותו כך, כנוע, שקט, קשוב לכל נגיעה ולכל מילה.
הנשימות שלו מתערבבות עם הקצב שאני מכתיבה, והוא יודע שאין לו לאן לברוח, הוא שלי.

אבל בתוך כל זה, אני מדמיינת אותך.
את, שמצטרפת אלינו, נכנסת לאט לתוך העולם שלנו. אני רואה אותך עומדת מולי, מהססת לרגע, ואז נכנעת, לא רק לי, אלא גם לנוכחות שלו.
אני זו שמובילה, אני זו שמחברת ביניכם, ואני זו שקובעת איך כל זה יתפתח ומי יפתח ליטרלי.

אני רוצה לגלות איך את מתמסרת, כשהיד שלי עלייך, כשהעיניים שלו מביטות בך, וכשאת מבינה שאת לא לבד.
יש משהו עוצמתי בלשלב ביניכם, ליצור דינמיקה שבה שניכם מונחים תחתיי, שונים, אבל שניכם נמסרים לאותה שליטה.

זה לא רק משחק. זו חוויה שנבנית צעד אחר צעד, מגע אחר מגע, עד שהמסגרת שסביבנו סוגרת אתכם לשקט מתוק שבו אתם רק שלי.

 
יש משהו קסום בזוגיות שמצליחה לשמור על סקרנות, על פתיחות, ועל תחושת הרפתקה גם אחרי שנים. אני ובן זוגי עברנו כברת דרך יחד – צמחנו, התפתחנו, גילינו מחדש את עצמנו ואת הקשר בינינו. אבל אולי הכי מרגש הוא המקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו: פתוחים לאפשרות להרחיב את המעגל, להכניס עוד אור, עוד אנרגיה, עוד לב.

אנחנו מאמינים שחיבור אמיתי נבנה מתוך כנות, הקשבה, ורצון משותף לגדול יחד. לא מתוך צורך, אלא מתוך שפע. מתוך ההבנה שהאהבה לא חייבת להיות מוגבלת – שהיא יכולה להתקיים גם במרחבים חדשים, אם רק נותנים לה מקום.

הייתה סיבה שהיא סגדה לירח,

הוא אף פעם לא שאל שאלות

או התחנן לתשובות.

היא אף פעם לא הייתה צריכה להוכיח לו משהו.

הוא תמיד היה שם נושם ובוהק,

ובסך הכל עשה משהו שרוב האנשים לא מסוגלים לעשות.

הקשיב....

אנחנו רוצים לצוד לנו אחת 😉