שעת בוקר מוקדמת, פוקח עיניי,
שוכבת קשורה, נשימותיה עליי.
מלטף שיערה , מלטף את מצחה,
נכנס ויוצא … מזיין נשמתה,
מאחור, מקדימה, על בטן , על גב,
שולט בך קטנטונת … שלמה כאן עכשיו,
קשורה על גבה , קשובה לאדונה…
פותח את פיה …״ לא לזוז״ לוחש באוזנה.
וסותם את פיה עם איברי , מריירת עליי,
וחונק את גרונה, מעביר ראשה בין רגליי.
״ללקק !״ , דוחפת חזק לשונה,
״ילדה טובה״ , מלטף בחוזקה ודוחף את ראשה.
ואין לה אויר , מנסה לנשום , נאבקת,
מרים אותה מגרונה, והיא נחנקת,
משחרר, נושמת , מלטף את ראשה,
ודוחף איברי שוב עמוק לגרונה.
נכנס ויוצא, ״ לא לזוז קטנה״,
וגומר בגרונה, בפיה, על פרצופה,
״ בתיאבון קטנטונת ,לבלוע הכל!״,
סיימת לאכול, עכשיו בוקר אור.