בטריטוריה שלי

שעת בוקר מוקדמת, פוקח עיניי,

שוכבת קשורה, נשימותיה עליי.

מלטף שיערה , מלטף את מצחה,

נכנס ויוצא … מזיין נשמתה,

מאחור, מקדימה, על בטן , על גב,

שולט בך קטנטונת … שלמה כאן עכשיו,

קשורה על גבה , קשובה לאדונה…

פותח את פיה …״ לא לזוז״ לוחש באוזנה.

וסותם את פיה עם איברי , מריירת עליי,

וחונק את גרונה, מעביר ראשה בין רגליי.

״ללקק !״ , דוחפת חזק לשונה,

״ילדה טובה״ , מלטף בחוזקה ודוחף את ראשה.

ואין לה אויר , מנסה לנשום , נאבקת,

מרים אותה מגרונה, והיא נחנקת,

משחרר, נושמת , מלטף את ראשה,

ודוחף איברי שוב עמוק לגרונה.

נכנס ויוצא, ״ לא לזוז קטנה״,

וגומר בגרונה, בפיה, על פרצופה,

״ בתיאבון קטנטונת ,לבלוע הכל!״,

סיימת לאכול, עכשיו בוקר אור.