בטריטוריה שלי

הרחק מגבולות המדינה, נושם - מניח לנשמה, 

חושב על מהות, על הדרך וחשיבותה,

חושב על החיה אשר פרוסה בנשמתי לרווחה,

זאת שנגלית אל מול ככ מעט נשמות בביטחה,

מדמיין אותך יושבת - עומדת - שוכבת - קשורה,

שולט בכל נבכי נשמתך ואת ללא חבלים - כבולה,

מרגישה את חום נשמתי בחוזקה - פשוט … כל כך פשוט :

כולך עטופה. 

אכלה סופגניות בלי אישור:

1. עכוזה אדום לוהט כואב 

2. איבר מינה משופשף , רטוב ומלא בנוזלי

3. חלפה שעה …עכוזה חוזר לצבעו הטבעי, 20 מלקות ושוב אדום לוהט 

4. ולקינוח - פרצופה מלא בנוזליי .

חינוך  לחנוכה. 

שוכב על מיטה, היא על ברכיה בין רגליי,

נושמת מקומה ומבצעת הנחיותיי,

עוברת לשכב על צידה, ולופתת את ירך רגלי,

דוחפת אל גרונה עמוק את איברי,

וירברטור בתוכה, מלאה בכל חוריה,

מקשיבה לאדונה, לשון נוספת בידיה,

וכעת היא אחראית על עוד לשון בין רגליי,

ובמקביל מניעה עכוזה, דגדגנה - גונחת עליי,

לוחץ על גבה והיא כאובה מנשיכותיי ,

כאב ועונג מעורבבים וראשה בין רגליי,

חודר יוצא נכנס אל גרונה וממלא אותה עמוק בנוזליי.

בוקר אור ילדה קטנה , שוכבת בשלווה שקטה ודיי.

יושבת בסלון , מכסה את כולה בסדין,

לופת צווארה ומוביל אותה לחדר חמים,

משכיב אותה על מיטה, קושר את ידיה לצדדים,

״הגיע הזמן לבדוק את הגוף שלך לפרטי פרטים״,

מרים חולצתה ולופת את שדיה החמימים,

נוגס פיטמה, מנסה לצעוק תחת הסדין,

ידיי עוברות על ביטנה , מפשיט מכנסיה ותחתונים,

אצבעותיי לוחצות על ירכה, מופיע צבע כחלחל מסביב,

מסמן את רגליה, נוגס שוב בפיטמתה והיא זועקת בתוך הסדין,

״ הגיע הזמן כעת לבדוק אותך לעומק״ … חודר אל תוך איברה החמים ,

וחולפת שעה, מסמן אותה מבפנים,

ומבחוץ את עורה מעטרים סימנים אדומים וכחולים,

הופך אותה על ביטנה ומשחרר אותה מהסדין,

קיין בידי וסופרים עד 20, 

והיא בין רגליי, משרתת עם לשונה , ללא מילים,

מסמן פרצופה, נוזלי יורדים לאורך פנים,

מלטף  את ראשה, שיערה וגופה החמים,

״ למקלחת ילדונת קטנה״ מחייכת עמוק בפנים.

תפסה לי את היד  ושחקה  ״ סבתא בישלה דייסה״…

…. סיימה עם המשפט ״ לאבא לא נשאר״…

… ואז קיבלה שיעור מאבא: 

נחנקת, מריירת, מלקקת ואוכלת ולבסוף - מסומנת .

מסקנה : לאבא תמיד נשאר. 

‏סדנת חינוך-

‏מניח אותה על הצידה, ‏מוריד את גופה לכיוון איברי,

‏פה ‏גדול לוחש לעברה - ‏מרגיש את גרונה ‏וצמוד אליה עם גופי,

‏נחנקת, ‏מריירת, ‏נאבקת בי,

משתמש בפיה , נכנס יוצא ורוקדים - גרונה ואיברי, 

‏זזה שלא כמו שהנחתי את גופה לידי,

עכוזה הופך אדום מעוצמת כף ידי, 

קם מהמיטה ‏ומושך רגליה ‏בין הסורגים,

‏כעת היא קשורה, ‏סדנת חינוך - כאשר איננה ‏קשובה לי.

‏ראשה חוזר אל בן רגליי, ‏מסיר את מכנסה עם רגלי,

‏והיא… ‏בעולמה…. ‏לשון בחוץ מצד אחד ואיברה רטוב בצד שני,

‏קדימה ילדה - ‏את מלאה ב 2 החורים שלך, תחת גופי,

‏וראשה מונח על המזרון והיא עמוק בעכוזי,

נהנית מהשימוש בה, בבעלותי,

מדבר הסיפור של אתמול, היא עונה כשלשונה מלקקת איברי,

איך יצאה מביתה ומה קרה בהנחייתי,

משחרר את רגליה, דוחף עמוק את איברי,

שוב נחנקת - מריירת על גופי,

שיערה מלא בנוזלים, לא סיימתי איתך ילדתי ,

הופך אותה על גבה ומכסה את פרצופה בנוזלים שלי,

לא לזוז לפתוח פה, מקשיבה לקולי,

מסדר את נוזלי על פרצופה עם איברי,

בתיאבון ילדה - זונה שלי .

מתרווח על הכסא השחור במשרד,

מביט באחד מציורי , זה שציירתי לבד,

קווי החיה שבי חרוטים על פיסת בד,

נכנס אל נבכי נשמתי, מחייך אל זאב אחד,

ותוהה… כבר תקופה שמניח את חבליי בצד,

ושולט עם חגורה, שוט וכף יד,

מנסה להבין מה גרם לשינוי החד,

לא מבין הכל, משחרר, וחוזר להביט על פיסת הבד.

יוצאת מהמקלחת , עומד אל מולה, 

מלביש תחתונים כהים על ראשה,

״ אבא ילביש אותך ילדה״,

מצמיד אותה עם גבה אל ארונה,

מביט , סוקר, בוחר שמלה אדומה,

מניח נעלי עקב בידה, נועלת לבדה,

פיטמותיה בולטות משמלתה ,

לופת ולוחץ ונוגס… בחוזקה,

פיה נפתח …״ שקט ילדה״,

ולופת את גרונה מסובב אותה,

מרים שמלתה ,כך ידי סופרת 20  על עכוזה, 

שוב לופת גרונה , משכיב אותה על המיטה,

מרים שמלתה, דוחף וירברטור אל איברה ,

שוט בידי ״ מדבר״ עם שדיה,

ועובר לביטנה ומשם לרגליה,

ואיברה כה רטוב … וירברטור יוצא מתוכה…

ועוד וירברטור מוצמד לגופה,

ונוגס בשדיה , כך ידי פוגשת לחייה,

ופותח רגליה וחודר אל תוכה,

וחולפת שעה … מסמן אותה,

״וכעת לסלון ילדה קטנה זונה״

וירברטור בין רגליה ולשונה במקומה,

מנקה את כל איבריי אדונה,

״ מי ילדה זונה ?״

אני אדוני - עונה,

וירברטור באיברה ובמקביל משרתת עם פיה ולשונה,

 וגומר שוב - על פרצופה ,

נוזלי יורדים אל תוך פיה של הילדה,

“לא להפסיק!״ פוקד והיא ממשיכה,

מלקקת, בולעת, נושמת את נוזלי אדונה,

ועוצמת עיניים בין רגליי בשלווה רגועה.

‏קם משנת צהריים, ‏היא מסדרת ביתה,

לופת את צווארה ומוביל אותה לחדרה,

״ועכשיו ילדה את עוזבת הכל  ומטפלת באבא״ לוחש באוזנה,

והיא נשכבת על ביטנה ומיד נכנסת למקומה,

שליטה טהורה, נקייה ופשוטה. 

‏6:00 בבוקר, ״ ‏למקומך ילדה!״,

‏מסירה תחתוניי ומניחה את ראשה,

מלטפת , מלקקת, אוכלת - מתחת לשמיכה,

רגלי נכנסת בין רגליה, והיא אוחזת אותם  בחוזקה, 

מזיזה את גופה,  מתחככת עם דגדגנה,

״ילדה טובה של אבא״, מלטף את ראשה,

״לא!״ - היא מנסה להוריד את השמיכה,

״ זה מקומך ״ - מבינה מקומה,

שעון מצלצל וחלפה לה שעה,

ראשה מונח על רגלי ואני מסמן פרצופה,

״ לא לזוז ״ והיא מניחה ונושמת לרווחה,

נוזליי עוטפים אותה … והיא נרדמה…

בוקר אור קטנה .