לפני כמה ימים, כתבתי פוסט קורע לב וכלל לא הגיוני אודות מבחן שהייתי עתידה לגשת אליו.
באותו יום ישבתי בספריה סופרת דקות לקראת הסבל הזה.
מתאבלת על זה שבכלל ניגשתי.
מאיימת על אבא שלי שאני לא ניגשת לגרדום.
והוא כמו איזה תסריטאי בסרט הוליוודי אמר:
"בני * לא תבוסתנים"
כמובן שעשיתי ממנו צחוק וזה..
כל שניה בספריה ניגשו אלי סטודנטים שהסתבכו בהדפסה כאילו אני התומכת הטכנית של המקום וביקשו עזרה
ומפני שהבנתי לליבם עזרתי לכל מי שרצה
כחצי שעה (רצינית) טרם הבחינה, ניגש אלי
מי שעתיד להיקרא המלאך השומר שלי.
עלם חמודות שמעולם לא ראיתי וביקש יפה יפה שאדפיס לו את החומר לבחינה כי הוא מסתבך עם ההדפסה.
הסכמתי..
ולתהדמתי עלם החמודות אחז בסכמות מפורטת כיצד לפתור כל שאלה ושאלה שיכולה לעלות בבחינה שלי
הדפסתי לו והדפסתי לי.. המבחן עם חומר פתוח.
פתחתי את הבחינה חשכו עיניי, יותר מופרע מכל מה שציפיתי
על השחיטה במלוא מובן המילה.
החומר שהביא תפר לי את הבחינה וסייע לי עד אין קץ.
יצאתי מרוצה וטובת לב.
ואותו לא ראיתי יותר...
קארמה? מלאכי הגיהנום?
תודה לך מלאך שומר שלי...
עכשיו נותר לחכות לתוצאה
