היום נשבר לי הלב, אבל באמת נשבר לי הלב וקיבלתי תמונת מראה על כמה אני אמא גרועה ואומנם הסיבה פעוטה אך היא עולם ומלואו עבורי..
הדבר שיכול לגרום לי להרגשה כל כך רעה שתייצר רגע מכונן או סוג של טראומה...
כולם קוראים לי אשה חזקה. מגדלת את בתי במשמורת כמעט משותפת, עובדת בעבודה נחשקת עם קביעות, לומדת באקדמיה מקצוע חדש שהייתי רוצה להשקיע בו יותר והווי חברתי.. בקיצור דיי נקרעת.
מעולם לא נודעתי בכישורי הבישול, אפייה, סדר ובעיקר בכישורי האומנות שלי... לא יודעת לצייר קו ישר עם סרגל, מספריים זאת בכלל בעיה שלא לדבר על תפירה.
המחברות שלי מעולם לא היו מסודרות, הכתב שלי לא ברור. ציור עקומות בשיעורי סטטיסטיקה לקח לי שנים...
ואני לא צוחקת זה היה הסיוט שלי ולמה? כי אין לי כישורים בסיסים. הבת שלי מציירת יותר יפה ממני והיא בת 3.
רבות הפעמים ובעיקר מאז שיש לי ילדה שהבעיה הזאת הפריעה לי.
כאשר הילדים הולכים לגן ההורים נדרשים להיות יצירתיים. מקבלים מגוון מטלות בתחום האמנותי: דגמים של ירושלים, אלבומים, משלוח מנות ומה לא...
ובתחום האוכל: לחתוך ירקות, סלט פירות, עוגיות, עוגה, ארוחת בוקר לכלל ילדי הגן.. המצב רק הולך ומחמיר.
אני טובה בקניות, נוהגת להצהיר. מה שתרצו אקנה רק לא לבשל רק לא לחתוך...
אלבום כוכבת השבוע...יושבת עם הבת שלי ומדביקות תמונות, אלף גיליונות של מדבקות יפות, נצנצים, ניירות דבק צבעוניים, טושים וכו'...
בתי נהנתה היתה מאושרת השוויצה באלבום, זאת על אף שיצא מכוער נורא כי הכתב שלי זוועה ...אך זאת היצירה שלה ושלי.
וכן הוא לא הוצג בכניסה... אלבומים אחרים הוצגו כי הם היו עשויים מניירות קלף שרופים.. כתב ראשי פשוט יצירות אומנות.
אני בגאון אמרתי לאמהות התוהות הכצעקתה וכן שמעתי תגובות לא מחמיאות גם מההוא (שפעם חייתי אותו והיום עובד בעיקר בניסיונות להתנקל לי ולשדוד אותי). העיקר זה השיתוף והיצירה ביחד עם הילד. (מעודדת את עצמי על הכתב שלי...)
והיום פשוט נשבר לי הלב!!!!
חג השבעות מתן תורה, נדרשנו להביא טנא עם מעדן, משהו מחיטה ופרי כמובן חתוך למקלות, כוכבים ,רסיסי טל ומה לא.
קניתי טנא פשוט לבן כי זה מה שהיה כתוב.. ואני נצמדת לרשימה. ומפני שאין לי באמת זמן, תקופת מבחנים ואני לא חייה במקס סטוק, במחיר מופקע.
בתי בחרה את המעדן, הפרי (תפוח) והקרקרים שרצתה (אמא חרדתית קשה לי עם לחמניה)
קמתי מוקדם בבוקר לנצח את האוורסט... לקלף!!! ולחתוך את התפוח עד כדי כך לא סמכתי על עצמי שאפילו קניתי נוסף לגיבוי.
כמות הסכינים והכלים... רק בשביל תפוח אחד. בזעת אפי צלחתי את המשימה
הנחתי בטנא את המעדן, הכפית הוורודה, התפוח והקרקרים.
פנינו לגן, כאשר פתחתי את הדלת נפלו פני... ביתי בלבן מאושרת עם הטנא מניחה על השולחן הנמוך.
המוני ילדים עם זרים לראשם (לא היה כתוב זר לראש!!!) ושמלות שושבינה. והטנאים... מקושטים שזורים במגוון פרחים עבודת יד,טנא שנקלע לבד, אחד אפילו היה עם תאורה מתחלפת ואני לא צוחקת...
ולצידם מוצב שם הטנא המסכן של הבת שלי, הלבן הזה עם המילקי ההפוך...
היא לא באמת שמה לב מקפצת ושמחה, אך אני שמתי.
וכן, נשבר לי הלב. למה אני לא מסוגלת למה אני לא יכולה להיות אמא משקיעה?! לנגד עיני וכן.. לקחתי את זה קשה ראיתי את כל הכישלונות שלי בתחום שעד היום אימצתי והתמודדתי איתם בשקט על אף המלעיזים המתלהבים.
הורים יקרים, אני מבינה שאתם רוצים את הכי טוב לילד שלכם.. גם אני רוצה לכל הילדים בעולם. כי מגיע להם, באמת שמגיע להם.
אבל למה אתם מצבים רף כזה גבוה, מה עם התחשבות באחרים, יש כאלה שבאמת לא יכולים להרשות לעצמם (מפאת חוסר זמן או מצב כלכלי או חסרי כל כשרון בתחום)
הילד שלכם לא הכי מיוחד בעולם בגלל שהטנא שלו מרשים ונראה כאילו יצא מקטלוג סגנון. הילד שלכם, הכי מיוחד כי הוא מדהים והוא שלכם.
כולם מיוחדים כולם מדהימים באמת
זה מה שתרצו ללמד אותו? שהכל חיצוניותו של הקנקן ומאומה בפנים?
ואני יודעת שאני לא צריכה להרגיש רע אבל לנוכח התמונות ששולחת כעת הגננת הלב שלי נשבר.
תודה לכם.
