אז עברו על כוחותינו ימים קשים ממש קשים.
מה זה קשים ... מדכאים.
מסתובבת כסהרורית במשרד, נקרעת מהעבודה מרוב ישיבות אין לי זמן אפילו לחיות, שלא לדבר על להיות בדיכאון.
מייחלת לרגע שאשבור איזה רגל ויהיו לי גימלים מוצדקים (כן, הייתי בקבע זה לא עובר לי)
לא מדברת עם חברים. לא נותרו לי סימנים. אפילו לא בא לי שוטים ועקרבים.
אבל מנסה להמשיך לתפקד כיאות.. אמא וזה...
ובמשרדי ניצבת תמונתך, תליתי אותה במיוחד על מנת להזכיר לי מי אני ומהו הכח שבוער בי..
למה אני כאן ולמה הלכתי ללמוד את כל מה שלמדתי.
אני היחידה במוסד הקפיטליסטי הזה במגדל השן עם תמונתך.
רבים בכלל לא מזהים, מיהו האיש העתיק הזה? ומה הקשר שלי אליו?
זה ששינה את חיי
הגעתי היום לשיעור, עייפה, מותשת, מדוכאת ועדין מטפלת במיילים של העבודה.
רוצה קצת למות.
ולפתע, המרצה אמר שם אחד שגרם לי להתרגשות גדולה ולעלות באש במלוא מובן המילה.
המהות האקטיביסטית שלי בוערת.
הוא אמר את השם שלך
זה שאני הולכת לקעקע על כל מהותי.
זה שגידל אותי להיות מי שאני.
זה שהיה עיקר התיזה שלי
זה שמלווה אותי בכל דרכי.
שבגללו טסתי באמת לפרנקפורט...
שלימד אותי יחסי כוחות מהם
שנתן לי את האומץ לצעוק המלך הוא עירום אל מול כל האליטות ולרקוד על כל החתונות.
וכן אני חננה, שאני מתרגשת מאמרים, מהתיאוריות על בסיס המניפסט שלך.
מקבלת השראה מתודעה כוזבת ואופיום להמונים.
בא לי קצת לחם ושעשועים.
תראי מה גורם לך אושר יא חננה
צריכה את התזכורת הזאת מידי פעם לעלות אותי מהתהומות
מרקס
