חברי מהמוסד הקפיטליסטי (חברת הבת שלנו) שלחו לי היום פלייליסט.
ממבט ראשון לא הבנתי את הפשר.. ולפתע זה היכה בי הם זכרו את הסיפורים שסיפרתי להם על אחת הדמויות החשובות ביותר בחיי
סבתא שלי.
הם בעצם שלחו לי את הסאונד טראק שליווה את כל ילדותי אצל סבתי הסורית (כל המשפחה כזאת) .
לגדול עם סבתא סורית, זה קודם כל להבין מה היא משפחה מטריארכלית מי שולטת בעיינינים מי חזקה. אישה חכמה ומוערכת
מדהימה.. ליטרלי זקני השבט כהלכתם
עד גיל 26 היא היתה עמוד התווך שלי.
זאת שמתקשרים אליה כשהלב נשבר ותוך שניה הכל חולף כלא היה.
זאת ששומרת עלי ולוקחת את הצד שלי במריבות מול הורי.
זאת שמתפללת ( או ששולחת את סבא שלי להתפלל- כן, גם אצלי היתה קצת מסורת) שאעבור מבחן.
זאת ששעה שהחלטתי לא לאכול ישבה מולי כחמש שעות עד שאסכים להכניס משהו לפה.
זאת שלימדה אותי ערבית.
זאת שמאמינה בי.
בילדותי לעיתים היא החליטה שאני צריכה לנקות בפרך תריסים( לא באמת בפרך...ולא באמתי ניקיתי) כי כל דבר מסובך מזה כמו בטעות לנקות שולחן או לחתוך סלט לא באמת נתנו לי.. (שיפנו אצבע מאשימה לעצמם, למה יצאתי ככה)
מהרדיו הישן בחדר שלהם התנגנה לה מוזיקה שמשמיעה ראשונה מעט מעוררת אימה גם משמיעה שלישית ורביעית וכו'..
פריד איל אטרש
קולו נכנס לכל חלל בבית והיא זימזמה איתו בזמן ששוב שטפה את הרצפה.
ומסבירה לי בעברית מושלמת להפליא, איך כמעט הם טסו לאמריקה(סיפור של כולם) אבל בחרו לעלות לארץ.
אם רק הייתי יודעת שכל רגע כזה יש לנצור ולשמור.
עד לערב פסח הנורא בו הכל נגמר...
בשבוע שקדם לו, כל יום ביקרתי אותה בטיפול הנמרץ כל יום נפרדתי ממנה קצת.
לא האמנתי איך העולם יכול להיות כל כך אכזר.
עוד זוכרת את הלק הלבן על אצבעותיה.
והרצון שלי ( שגם מומש) לתת לה יד בעודה שוכבת במיטת בית החולים, כאילו להעביר לה שאני פה איתה שומרת עליה. רק תתעוררי
מחפשת כל דבר, אפילו פיסת נייר שהיא נגעה בה שאוכל לקחת ולשמור שתמיד תהיה שם איתי.
בחרתי לקעקע את שמה.
והיום המוזיקה הזאת מפחידה ככל שתהיה מעניקה לי צלילי געגוע.
געגוע אליה לסבתא המדהימה שהיתה לי.
ותמיד תהיה
