תוך כדי מחשבות וכתיבה עולות בי תהיות.. אני תוהה בזמן האחרון - מאז אותו מפגש בפוסט הקודם האמת - כמה אני דומיננטית בחיי וכמה אני סאבית בחיי?
פעם כתבתי פה שבאבחון למעבר לכיתה א', הפסיכולוגית זיהתה סימני שתלטנות וצורך בשליטה שלי את הסיטואציה. כתבתי כמה סלדתי מהאמירה הזו אחרי שלמדתי לקרוא וגם יצא לי לכתוב כמה פעמים על איך החיים הובילו אותי למקום שאין לי ממש ברירה - אלא פשוט לשלוט במצב.
אולי.. להיות דומיננטית זה מי שאני.. אולי להיות בשליטה ביומיום ובשליטה על.. הכל.. אולי זה מה נועדתי להיות...
אולי אני צריכה להפסיק להתעסק בזה כ"כ הרבה. ולחשוב שבכלל רציתי סתם לפרסם שירים.. Hoo well...
לאחרונה אני קוראת כאן לא מעט רשומות על פגיעה לא מכוונת במהלך סשן. על החומרה בדבר, על ההתמקדות הרצינית בתהליך האקט והנפגע אחרי.
מכירים את הביטוי כמו אישה בהריון? ז"א, אישה שמגלה שהיא בהריון ופתאום היא רואה שכולם סביבה גם. או כשאתם קונים אוטו חדש ופתאום מגלים מלא כאלה בכביש. אני כמעט בטוחה שזה מה שקורה פה.
בסוף אוקטובר נפגשתי עם זיון חוזר. אחד מוצלח, אגרסיבי ודומיננטי שיודע לפרק צעצוע מין אנושי כמוני. מצוין.
כרגיל העניינים התחממו, הזדיינו ארוכות ואפילו צלחנו סיבוב כשבמהלך הסיבוב השני, היינו בדוגי - הוא כתש באגרסיביות את הכוס שלי ועם הידיים שלו תפס בצווארי.
אני לא ממש יודעת מה קרה. אני יודעת שפתאום פתחתי עיניים, הפרצוף שלי היה על המיטה, צד שמאל שלו היה מנומל בטירוף ולא היה לי שמץ של מושג איפה אני. הסתובבתי, ראיתי את החדר שלי בלי להכיר יותר מידי ואז גם הפרצוף שלו צץ. לא ידעתי באיזה שפה הוא ידבר איתי.. אני ממש זוכרת את הדיון הפנימי שלי לגבי השפה שאצטרך לדבר איתו ואם אני יכולה בכלל.
"are you OK? Shit you're bleeding!!"
אהה, אנגלית. כן אני חושבת שאני יודעת אנגלית. רגע הוא אמר בלידין. ואז אני קולטת שאני מדממת מהגבה השמאלית.
בכנות? הוא לא תפקד בכלל. הוא היה בשוק. גם אני האמת... הגיוני לא?
אז קמתי בזהירות לחדר האמבטיה וראיתי את חומרת המצב - לא כזה גרוע דורש ניקוי וחבישה אבל אני אשרוד.
הוא בינתיים המשיך ברקע "hoo I think you need to go to the hospital. That's look pretty bad. You might need stitches"
שתוק רגע יטמבל ותו לי להשתלט על הדימום לפני שאני מגלה שיש לי גם זעזוע מוח.
השתלטתי על הדימום בהצלחה עם פד גאזה שיש לי, הצלחתי גם לחבוש את עצמי ולהיכנס בחזרה למיטה.
הייתי צריכה להתחנן שישאר כדי לוודא שאין לי זעזוע מוח ואתעורר בבוקר. ואם כל זה לא מספיק, הוא חסם אותי בוואטסאפ יום למוחרת וחודש אחרי ניסה לזיין אותי שוב.
מסתבר שהפחדתי אותו.
כן יחרא? הפחדתי אותך? למה, אתה איבדת הכרה באמצע סשן ולא עזרו לך?
גוש גדול בכבד, גוש גדול בריאה, גוש בעמוד השדרה, גרורה בברך ובטח עוד משהו ששכחתי..
כשהייתי בת 16 סבא שלי נפטר. שנתיים קשות ובמהלך מחנה קיץ של הצופים הוא נפטר.
כשהייתי בת 19 דודה שלי נפטרה. מחלת סרטן, חצי שנה אינטנסיבית שהתחילה כחודש אחרי שהתגייסתי.
כשהייתי בת 21 דוד שלי אובחן כחולה מחלה נדירה. סוג של אלצהיימר כזה, רק ממש מהיר - יעקובסון משהו. הוא אובחן במהלך שהותי בעבודה בחו"ל, נפטר כשלושה חודשים אח"כ כשבוע אחרי שחזרתי - למזלי - ושבועיים לפני שטסתי חזרה.
לפני כשנה דודה שלי אובחנה כחולת סרטן. משהו פשוט עם טיפול מהיר. לפני שלושה חודשים מצאו עוד מליון גושים וגרורות, ולפני יומיים הגיעו תוצאות ש... הטיפולים לא באמת עזרו, אלא החמירו. כי יש כמה סוגים שרצים אצלה.
הגילוי שלה הגיע קצת לפני שנולדה לה הנכדה הראשונה וקצת אחרי הבן שלה יספר לה שגם הוא מצפה...
למה.. למה מרפי משחק כשאני רחוקה?
לפני 4 שנים. 18 בנובמבר 2020 בשעה 16:03
כמעט שבועיים שאנחנו בסגר פה. המצב עוד הספיק להחמיר ונכנסנו גם לעוצר לילי קבוע, בין 21:00 עד 05:00.
אני רוצה לכתוב כמה אני בודדה. כמה אני רחוקה. כמה אני מרגישה שאני רק מתרחקת יותר ויותר. כוסעמק ערס.
לצערי, הודות לקורוני, חידוש הדרכון האירופי שלי אמור לקחת כחודשיים החל משבוע שעבר כך שאני גם לא ממש יכולה לעזוב את המדינה שאני נמצאת בה כרגע לטובת ביקור מולדת.
זהו.. קצר, קולע ומבאס.
סגר, מרחק ובירוקרטיה. השילוש הקדוש 🤦🏻♀️
נ. ב.
אל תתרגשו ממני נו... אני לפני מחזור ברור שאני הורמונלית ודרמתית🤷🏻♀️
אז מי מכם שהוא קורא הדוק שלי (בטוחה שאין יותר מדיי כאלה) יודע שאני נמצאת מעבר לים (לא אוקיינוס, ים) ומחר בבוקר מתחיל לו סגר.
בתכנון המקורי, חשבתי שאספיק לקפוץ לאיזה סופ"ש לארץ כדי שאוכל לקחת כמה בגדים נוספים. אבל קורוני לא ממש הייתה בקטע לטיסה זריזה והנה עברו להם ארבעה חודשים, ואין לי שום פריט חורף ללבוש.
אז קיבלנו משכורת ורגע לפני שאנטיוכוס תוקע אותי בבית - הלכתי לקנות מעיל. טוב לא רק מעיל אבל זאת הייתה מטרת העל.
פעם.. לפני כארבע או חמש שנים, הייתי יותר שמנה. שקלתי 14 קילו יותר ולא מצאתי בגדים בקניונים הגדולים והמוכרים - כי פשוט לא היו במידה שלי. הדבר הזה גרם לי לשנוא את הקונספט של למדוד בגדים בחנות. ממש לשנוא. ממממש ממממממשש לשנוא.
אני לא מודדת בגדים בחנות.
אם פריט לבוש נראה לי מגניב ושיכול להתאים לי, אתחיל לחפש מידה וכנראה שאבחר במידה גדולה - למרות שכבר מזמן אני צריכה פחות, אבל L ו XL תמיד היו חבריי הטובים.
יש משהו מנחם בבגד שהוא גדול, במיוחד בחורף. התחושה הזו שאני עטופה מכל כיוון מספקת אותי יותר מכל בגד שארצה ללבוש.
אבל למדוד אותו בחנות? סעמק אין מצב. אני אקנה, אקח הביתה ואמדוד. אם הצלחתי - ייאי! ואם לא, אני אמצא מה לעשות איתו.
אז רק כי אני ממש רוצה, אספר לכם מה קניתי:
מעיל פופי גדול ובצבע אפור בהיר מH&M. הוא מגיע כמעט לברכיים ומבפנים, אין לו את הניילון הלא נעים הזה, אלא בד כותנה כיפי.
מעיל פופי קטן באדום שעלה בערך 20 שקל. הוא הרבה פחות מפנק מהאפור אבל חמוד לאללה 🤭
סווטשירט טוניקה בצבע בז' בהיר מגה מחמם ולגמרי הצלחה מסחררת עם המידה (קניתי S וזה הצליח, אני בשוק)
ג'קט אוברסייז בצבע כחול נייבי עם בוכנה כמו של שמיכה מפנקת מפוקס הום
בדרך כלל.. ז"א תמיד, העברתי את כיפור בביתי, בארץ, בשקט שלי.
48 שעות של שקט מוחלט ודממה נפשית. מעין, הדרך שלי לעשות חשבון נפש.
השנה הייתה הפעם הראשונה שהעברתי את כיפור במקום.. שאין בו כיפור. אנשים נסעו רגיל, מוזיקה התגלגלה ברחובות, מקומות עבדו ואפילו הטמפרטורות צנחו.
אתה בטח יושב לך בפינה שלך בעולם.. מהרהר על קיומי או אולי אתה אפילו חושב שמצאת אותי. אבל אני כאן, עובדת על עצמי כדי שאהיה הכי מתאימה לך.
לפעמים, כאן, במדינה זרה, אני חושבת על הונילי שלי - שהיה לי. אני תוהה איך הוא מסתדר ומה שלומו, אם פגעתי בו כמו שאני חושבת שפגעתי או אולי היום הוא ממש שונא נשים בגללי...
סמי שלי רציתי להוציא את האלפא שבך. רציתי לשחרר את חוסר הביטחון שיש לך ולתת לך את הכבוד והמקום שיש לך כגבר. אבל לא רצית את זה.. לא ממני.. אני מאחלת לך באמת למצוא את המקום שלך, כי יש בך פינה שתשלים לך את הכל - ובפינה הזו התאהבתי, ועל הפינה הזו לא סמכתי.
בשיחה עמוקה עם עצמי אני מנסה להבין למה הוא עלה לי כאן. כלומר, למה המחשבה על סמי עלתה לי במדינה זרה, חצי שנה אחרי שחשפתי בפניו את השקרים ונפרדו דרכנו. ולמה אני בכלל מתגעגעת למקום שלא עשה לי טוב עד כדי שהייתי צריכה לשקר?
ובינתיים, שיר לא אהוב מלהקה שלא ממש אהובה במקום הזה. כבר סיכמנו שיש לי טעם מיוחד לא? 😉
לפני 4 שנים. 8 בספטמבר 2020 בשעה 6:17
When you get promotion and you didn't want it...
is that a good thing or a bad thing?
I'm so confused..
לפני 4 שנים. 22 באוגוסט 2020 בשעה 15:09
אתמול עשינו כל הצוות על האש בגג של אחת הבנות. היא הצליחה להשיג לעצמה חתיכת גג ופתחנו מנגל מטורף.
למען האמת אני זו שקידמה את כל העסק ויותר מזה, עשיתי את כל הסלטים בעזרתה של מישהי שנעשתה חברה טובה.
אני לא יודעת איך להתחיל להסביר לכם את ההרגשה הטובה שמילאה אותי. לא חשבתי שאהנה כ"כ להאכיל אנשים, והתגובות (!) הם לקחו הביתה מרוב שהיה להם טעים. וואו, זאת חוויה אחרת.
באופן כללי הערב היה נהדר והחברה הייתה מצחיקה. פגשתי את הבוסית הגדולה והתחושה הייתה ביתית
אבל..
אני מרגישה אשמה.. אשמה על התחושות הטובות שאני חווה פה, אשמה על הביתיות שאני מרגישה פה, אשמה על כל העתיד שאני סוף סוף מצליחה לראות פה..
אני יודעת שהאשמה הזו מגיעה רק לרגעים קצרים.. ויחד איתה יש גם געגוע עצום למשפחה שלי. כל הגאווה אתמול על הסלטים שהכנתי, הכל הגיע מהכל האש עם המשפחה - מהסלטים של אמא שלי.
אני מודה על חיי בכל יום. מודה על היכולות שלי, הכשרונות שלי וכן, גם על החסרונות שלי. אלו הדברים שמרכיבים אותי ו.. אני אוהבת את עצמי, גם עם האשמה ❤️
