לפני שנתיים. 7 באוקטובר 2021 בשעה 18:03
ניסיתי להימנע מהפוסט הזה, עדיין לא ברור לי למה.
אני מפחדת; אני מתרגשת; אני כמעט בהתקף חרדה. אני מוצפת בהכל ולא כלום, מותשת מהזמן וכל השאר.
לפעמים אני רוצה שכל פשוט יגמר. ולפעמים, שהזמן יעצר.
ומבכי לצחוק, מקושי לרוגע. אני כמעט יכולה להודות ש.. צמחתי לגובה...
הצמיחה היא פנימית, משהו לא מוסבר. מעין בגרות מלווה בהבנה ברורה שטושי יש רק אחת.
יש לי עוד - אני יודעת, וכל כך סקרנית לדעת.
תאהבו את עצמכם אנשים, זה עוזר מאוד במציאת האושר❤️
ולך טושי, אני מקדישה את זה:
בתאכלס אני מקדישה לכולם ❤️❤️
