לפני 6 חודשים. 28 באפריל 2024 בשעה 14:58
מוזר לחזור אחרי כל כך הרבה זמן.
מדהים לחזור כשצועדת לצידי גורה בשלבי אילוף.
השתנתי.
כבר עברו כמעט שנתיים מאז שכתבתי כאן.
גיליתי עוד טפח או שניים מהאגם הנסתר שלי.
סאדיסט? אני? טוב קצת...
קינקי? אני ? טוב הרבה...
השילוב בין רכות לכאב מדליק אותי.
לחישות לאוזן שלה כשעיניה מכוסות.
פקודות שקטות.
ליטוף המקום הכואב.
דאגה.
מבט.
חיבוק אוסף.
קשה לי לראות קשר בדסמי חד פעמי.
עד עכשיו היו לא מעט כמעטים.
הרבה קינק ללא מטרה ברורה.
זה מרגיש היום כל כך ליד.
האם אוכל אי פעם לוותר על הזהות הזו?
האם אוכל לקיים זוגיות שאינה בדסמית?
האם יתכן שירדתי עמוק מיד במחילת הארנב?
וכעת.
אין לי יכולת לטפס חזרה.
הרגשתם פעם ככה?
או אולי אתם מרגישים כך כל הזמן?
כשאני הולך ברחוב איתה, אני מרגיש שהרחוב שלנו.
כשאני רוקד איתה.
הרחבה כולה.
שלי ושלה.