מכירים את התקופות האלה שהחיים הם מה שמצוי כרגע אבל לא מה שרצוי כרגע ?
הכל חרא כרגע . הכל דפוק . המצב על הפנים .
צרות באות בצרורות מי שאמר צדק .
8 בבוקר נותנת גיחה לשניה באלנבי . אני נראת מופצצת אש .
אנשים ועוד כל מיני עובדי מדינה עמדו בתחנות אוטובוס ושלחו בי מבטים כאילו כאילו הם קוראים את המחשבות שלי .
אני מתעלמת . שיזדיינו
נכנסת לכלוב .
אריות עטים עליי . נהנת 5 דקות מרגעי התהילה . בום ביי יצאתי .
הטלפון מחייג ״איפה את?״
יושבת על ספה ירוקה ברחוב העלייה מעשנת רפואי .
בתוכי שואלת מתי התקופה הזו תיגמר
לבנתיים אני בידיים של היצר הרע
הוא עושה בי שפטים
הוא משחק בי כמו בובה על חוטים .
אמא שלי מודאגת . היום היא שאלה אותי מה קורה איתי . הכחשתי בתוקף הכל והלכתי לעשות מקלחת טובה . יצאתי לבחוץ כדי לתפוס שוב אוטובוס והתחלתי להרגיש יסורי מצפון . המילים של אמא שלי הידהדו בי .,.
10 בלילה
שפוכה על הספה אחרי לא יודעת כמה ראשים דפקתי . אמא שלי חייגה אליי והתחלתי לתת לה מבול של צחוקים בפנים .
אני מדרדרת
אני משתוללת
אני רוצה לראות כבר את הסוף . להיות אחרי התקופה הנאחסית הזאת
