נגיעות

ראיתי אותם שוכבים עם קסדה
ראיתי אותם נופלים בשניה
ישננו ביחד וביום נעלמו
עמדתי מול קבר, מול אם, ואב
כאילו כהה, וכל כל כואב

ויצא לי גם לעמוד רגע אחרי
לא פעם, לא פעמיים
רגע אחרי
באמצע השגרה, כאילו נעמדה
אישה ישובה באמצע מסעדה
באמצע ארוחה, ארוחה שלא תיגמר
ילד, אם, אב היתה משפחה
באמצע שגרה שנעלמה

והייתי גם בהיכלי בריאות
שעות אחרי, לבקר את אלו שנגעו בתופת
להביט בעיניים, לנסות כאילו לעזור
איך אפשר לעזור להם?
מי יכול? אין כבר את האחד
ופעם חציתי גבול
עולל על מיטה לבנה
לפני רגע היה במסעדה
חציתי סף
ולא עמדתי בכך
התעוררתי ממול
כן, זה היה גבול הנפש שלי

עולל על מיטה לבנה
פנים עטופות לבן
ואחרי שנתיים זכיתי לראות אותו
הוא לא יראה אותי לעולם
גם את אמו שנשארה לחבק אותו
לא יראה לעולם

איזה עולם...
אולי עדיף לא לראות