לפני 5 שנים. 3 בינואר 2019 בשעה 16:47
עמידת מוצא..
לפני כל מפגש הנושא מעסיק אותי מאוד.
השניות הראשונות, הרושם הראשוני, הרגע שהוא יכנס ויהיה מרוצה ממה שנגלה לנגד עיניו... המחשבה שריציתי אותו, שהעלתי לו חיוך, גם אם סביר שאני לא אראה אותו.
יש משמעות רבה לעמידת מוצא מבחינתי..
והנה מפגש נוסף יתקיים בקרוב.
ואני מתלבטת איך ארגיש עם כל עמידה.
איזו עמידה תהיה מעצימה יותר.. באיזו ארגיש נח יותר.. איזה תעשה לי יותר פרפרים בבטן ברגע שאשמע אותו מתעסק עם הדלת.
מתקרב אלי.
בוחן אותי.
אולי נוגע.
אולי לוחש.
האם עלי להיות רומנטיות יותר עבורו...?
או שמא בכלל בעמידה צייתנית בידיים מאחורי העורף...
ואולי דווקא עמידה עם הישבן אחורה, זו שמגלה התמסרות ללא עוררין היא זו שתכבוש ותוביל למפגש יצירי, פראי ותשוקתי שיגיע...
אני ממש מתלבטת..
למזלי.. לא אני זו שצריכה להחליט.
הוא היחיד שיקבע!