אומנם אני לא חדשה בעולם הזה והתנסיתי בלא מעט דברים אבל מכיוון שהייתי בתקופת קרח לתקופה לא מבוטלת מבחינתי כמעט כל חוויה בתהליך החקירה הנוכחי היא פעם ראשונה על אחת כמה וכמה אם אני לא זוכרת את הפעם הראשונה(דבר שבשגרה).
לזיין למישהו.י את הפה אני אוהבת, ממש אבל. בלי סטרפ או עם הצד השני בהחלט ירגיש שזיינו לו את הפה.
גרון עמוק אני גם מאד אוהבת,לאמן את הפה והגרון לעבוד בהרמוניה עם המוח להתמסר לסטרפ שלי.
לעשות גרון עמוק עם אצבעות זה שונה. להבדיל בשבילי מלאמן מישהו.י עם סטרפאון לגרון עמוק ששם עם כל הצער שבדבר אין לי ולא תהיה לי אפשרות להרגיש את הדבר ולקרוא את הגוף שלא באמצעות העיניים ולכן תהליך האימון יעשה בצורה זהירה יותר.
התחושה של האצבעות שמחליקות על הלשון,מתקדמות לגרון,מתחילה להרגיש יותר צר, את הרפלקסים שמתחילים להראות סימנים, עוצרת,מתקדמת, ואוו איזו לשון ארוכה יש לנו(ידעתי, אבל להרגיש זה סיפור אחר), להגיע ללוע,לתת לו להתרגל להרגשה המלאה, לשחק בעדינות עם האצבעות ואז להרגיש איך הלוע נפתח לכבודי, לנוע בזהירות, העיניים שלו שלא עוזבות את שלי אומרות לי זה שלך ובשבילך והעיניים שלי שאומרות כל הכבוד, אתה יכול עוד קצת ןאז לשלוף שנייה לפני שהוא מקיא עליי עם היד שלי בתוכו (לא שיש לי בעיה אבל אם אפשר לחסוך) ושוב ושוב
בתור אחת שלרוב האנשים יש פעם ראשונה איתי, היה כיף להיזכר בהתרגשות שמביאה איתה הפעם הראשונה, צפויה או לא.
מאחלת לעצמי, ולכם עוד מלא כאלה השנה.
