אני לא אוהב לבקר בגרמניה, צריבה של דור שני לשואה - אין מה לעשות.
יום אחד נאלצתי לטוס לגרמניה בעיניני עבודה, כל נסיונות ההתחמקות לא הואילו.
פגישות העבודה היו במינכן, ארוכות מייגעות ובסגנון גרמני חסר דמיון.
בצוות העבודה הגרמני ישבה גברת כבת 40 , מהנדסת במקצועה ,שמבטיה לא הסתירו את חרמנותה.
בערב הזמינו אותי לבילוי במרתף הבירה המפורסם ,
מאות גרמנים וגרמניות ישבו שם ושתו בירה מכוסות ענק, שרו וצחקו בקולי קולות.
היה חם במרתף הבירה הפרצופים היו אדומים מאלכוהול וחום.
המארחים, ובינהם האשה, הזמינו לנו בירה ונקניקיות ענק.
פתאום הרגשתי יד על ירכי, מגששת
ידה של המהנדסת , היא טפסה אל הזיין שלי שהיה שלו עד לאותו רגע....אבל כשאחזה אותו התקשה לה ביד...
פניה היו סמוקים ,שערה הבהיר פזור...
בסוף הערב במרתף הבירה, התפזרו המארחים והמהנדסת התנדבה להסיע אותי למלון.
"אהבתי את הזיין הקשה שלך " היא לחשה במכונית.
בואי נעלה לחדרי ..."ברצון רב" היא אמרה.
בחדר , היא התחילה ישר להתפשט...חכי אמרתי לה.
רדי על ברכייך כלבה...
אוהההה אתה יודע מה שאני אוהבת היא גנחה.
ועוד איך שאני יודע ..וסטרתי לה על פיה ...היא ליקקה את זרזיף הדם משפתיה ועיניה התמלאו בדמעות של תאווה.
חזק יותר אדוני היא בקשה..
קשרתי אותה עם חבל הוילון , הוצאתי את הזיין והשתנתי לה לתוך העינים...
היא רטטה ...אויייייי זה טוב היא גנחה..
הצלפתי לה על הפנים עם הזיין הקשה כמו מקל..
עצמתי את עיני ולחשתי לעצמי "זו הנקמה המתוקה בגרמנים".....
נעצתי לה את הזיין בגרון היא נשנקה ובקושי נשמה...
תקעתי חזק ...עמוק ...וגמרתי בסילון חם....
היא נחנקה ...נשמה ...והקיאה נשמתה על הרצפה...
לקקי את הכל אמרתי לה
כלבה גרמניה....
אני יודע שחלק לא יאהב את הפוסט...מה לעשות ,אני נהנתי לנקום בגרמנים דרך הגרון שלה.
