הכרתי אותה באוניברסיטה,
היו לה עיניים ירוקות כהות כמו זית , שיער שחור כעורב , ושפתיים חושניות ובשרניות. מרה , זה שמי אמרה לי.
שתינו קפה בקפיטריה ,צחקנו למרות שצחוקה נראה עצוב , הצעתי לה טרמפ בסיום הלימודים ,בשעת ערב מאוחרת.
נסענו אליה , בדרך צחקנו שוב ,היא דיברה "עם ידיים", נגיעות ,מגע יד ממושכת. בחניית ביתה , חיבקתי אותה חזק ונישקתי אותה, היא השיבה בנשיקה יונקת.
היא חיכתה לנשיקה כל היום ,כך אמרה.
עלינו לדירתה , היא גרה עם עוד חברה ,דוגמנית, שלא היתה בבית. חיבקתי אותה חזק , פניה טמנה בחזה שלי והתמסרה.
"אני אוהבת חבלים "אמרה לפתע, ואתה?
אוהה ,אני מצוין עם חבלים חייכתי אליה.
"היה לי חבר ,שהכניס אותי לעולם הזה של חבלים וכאב"
אפילו עמדנו להתחתן ,פתחה את הארון והראתה לי שמלת כלה. ואז הוא התאבד, סתם ככה .
אני חולמת שאני מתחברת אליו היא לחשה, כשמצצתי חזק את פטמותיה.
היא היתה עירומה כשהוציאה חבלים מהארון. קשרתי אותה וזיינתי אותה בעוצמה.
היא היתה נפלאה.
שבוע של שיכרון חושים ואז טסתי לחו"ל בעיניני עבודה...
כשצלצלתי על דלתה אחרי שבועיים של היעדרות , פתחה לי חברתה את הדלת .
איפה מרה ?שאלתי
מה אתה לא יודע ? שאלה.
לפני שבוע מצא אותה שכן תלויה בחדר המדרגות בחבל עבה שקשרה למעקה.
היא לבשה שמלת כלה ....