לשלוט או לשלוט

הניוקי תוצרת בית

אימון שני השבוע בלי שאתפס יום למחרת ואתהלך לי כמו אורק, וגם הרגשה טובה באימון..ווהו נקודת אור בשנה העד כה מחורבנת הזאת חח

אז בעקבות קיצוצים אני עכשיו גם צריך לחפש עבודה חחחח נהדר סה"כ

אולי זה קצת מוזר לפרוק כאן את הדברים אבל נו בסדר..

אז סוף ינואר מצאתי את עצמי במיון...לא סתם, מיון שכובים שמסתבר שיש כזה דבר, שזה לכאלו שהגיעו למיון ואינם מסוגלים לעמוד או ללכת בגדול.

איך? בקצרה קמתי בבוקר לאימון וממש בהתחלה שלו הצלחתי לקרוע שריר באיזור הגב התחתון, והגעתי למצב שלא הצלחתי להזיז את הרגליים שלא לדבר על לעמוד או ללכת, אחרי בערך 40 דקות הצלחתי ללכת..כמו אורק משר הטבעות אבל ללכת..לאמבולנס לפחות.

שם במיטה חוויתי כאבים מטורפים בטירוף והרגשתי שאני לא שולט בגוף שלי (חהחה כן שליטה כלוב בסדמ חיחי), לא הצלחתי לזוז.

הייתי בטוח שזריקה אחת של וולטרן ואני בסדר והכל סבבה, כי זה אני, בנוי,שרירי, חזק פיזית..ברמה שאני גם מוכר במכון ככזה, והנה אני עם כל זה כמו נכה על מיטה במיון.

אחרי שתי זריקות לתחת, שתיי תרופות לוריד ואחת לפה ( שוב לא במובן הסקסי) הייתי כבר מסומם לחלוטין ועדיין סבלתי מכאבים.

בשלב מסוים אמא שלי הגיעה ושחררו אותי הביתה..ואז הגיעה החלק ששבר אותי נפשק,מנטלית, רוחנית ופיזית:

אני, גבר בן 31 בריא כל חיי, מתאמן שנים, בחור בנוי וחזק, השתתפתי בצוק איתן ובמלחמה האחרונה, זה שגם תמיד מרים ועוזר לחברים..

נעזר באמא שלי, אישה בת 60 עם בעיות רפואיות בגב בברכיים בכתפיים כדי לעבור מהמיטה לכיסא גלגלים..ומהכיסא אחרי זה לאוטו.

בבית נעזרתי במקל במשך שבוע עד שהצלחתי ללכת בלי עזרה.

היום אני כבר הולך וגם חזרתי לדירה..אבל עדיין, יש ימים שאני לא מסוגל לזוז וכל מה שאני תוהה זה למה? איך הגעתי למצב הזה? איך הגעתי למצב שהעצמאיות שלי והשליטה שלי בגוף שלי נלקחו ממני? מה נסגר? איך מתמודדים עם דבר כזה?

יש משהו בפעולה הזאת, קלה ופשוטה ועם זאת ממש מדליקה.

לתפוס את הצוואר שלה, לדמיין איך מרגישה כף היד החמה שלי עליו, במיוחד ביום רק בחורף כשקר.

להסתכל עליה עוצמת עיניים מאמצת ויונקת את הרגע הזה ואז בם..פותחת עיניים ומסתכלת עלייך בעיניים גדולות ומלאות, מחכה לדבר הבא שתעשה

זה בחיוך שלך, בפנים שלך, בגוף שלך, בעיניים שלך, בך נקודה..הדבר הזה אתמול שלא יכלתי להתאפק, שהייתי חייב לשלוח יד. יד אחת בתוך החולצה שלך, ואז לתוך החצאית, וחוזר חלילה לא מסוגל להחליט איפה למקם כי היד השניה אוחזת בהגה..בכל זאת תאונה זה לא כיף. מגניב מבטים אלייך תוך כדי נהיגה והם קצרים לי מדי, מסתכל לרכב ליד מנסה להבין אם הוא רואה טוב או שהוא סתם מדמיין את היד שלי בחולצה שלך, תסתכל קדימה קנאי.

הראש מריץ תסריטים של מה אני רוצה לעשות לך, בך, איתך ואני לא יכל לעשות אף אחד מהם.. עדיין.

חוזר הביתה צמא, מת שותה ליטר מים, מפגר זה לא הצמא הזה זה צמא אחר, ממקום צמא וטעם חזק של עוד