מילים

״כשאתה סומך על מישהו בעיניים עצומות, הוא לאט לאט עושה אותך עיוור״.

זה משפט שנוגע בכל תחומי החיים.

ביחסים בין גבר לאישה, ביחסים בין שותפים עסקיים, בתוך מערכת פוליטית סבוכה, יחסים בין השלטונות לאזרחים.

ככה רוצחים ראש ממשלה, ככה רוצחים נשים, ככה רוצחים עמים שלמים.

עיניים עצומות לרווחה... קצת חשיבה עצמאית לא תזיק כאן.

רק נקודה למחשבה.

ללכת ולחזור, להתפתל בדרכים,

ליפול ולקום, ולדעת,

שבסוף מחכה לי אתה,

נשמה תאומה, חבר נפש.

סתם ריגוש אין בו דבר,

זו הדרך המשותפת שהופכת כל רגע למרגש.

אי הבנה, השקפה כה שונה על החיים,

אי התאמה מושלם...

לפעמים ככה זה בחיים. 

הכל או כלום.

".Come back. Even as a shadow, even as a dream"

Euripides

חיה עם כל הרצונות והתשוקות העזות שתחזור.

אבל אני יודעת שצללים מן העבר זה רע.

אנשים לא משתנים, בדרך כלל.

הגיע הזמן להניח הכל מאחור כדי למצוא את מה שאתה לא מסוגל לתת לי.

גם את החלומות.

אהבה.

*בלי תגובות. תודה.*

אחרי הליכה ארוכה בין השלוליות.

החמין בתנור, מוזיקה נעימה של לילה ברדיו.

נכנסת לפוך.

כאן...

חולמת.

לא בדיוק לבד... עם ג'ף 💗

כי יותר מאשר את לילות התשוקה הסוערים

אני אוהבת את הבקרים.

אלה שבהם אנו מתעוררים יחד בחיבוק.

אלה שבהם אני יודעת שאתה איתי.

שזו דרך משותפת.

שזה לא משחק.

חלומות לא מתגשמים סתם.

חלומות צריכים עבודה ומסירות נפש ורצינות כדי שיתגשמו.

תמיד פשוט לי ותמיד מסובך לו...

הסחת דעת, אבל בביצה הזו יש כל כך הרבה טמטום וגועל שאיאלץ למצוא אותה במקום אחר...

הבחילה חזרה בגדול.

הוא כותב לי: marry me.

לא, אני עונה. אתה בכלל מכיר אותי??

אחרת לא היית מציע בכלל.

שותף לא שווה חתונה.

מי רוצה להתחתן? כבר עשיתי את זה פעם אחת בחיים והספיק לי.

נראה שהוא מעט נעלב מהסירוב...

אני מלטפת את לחיו ומביטה בעיניו ומסבירה.

אומץ לחיות בעליות ובירידות זה לצד זו.

לתקשר גם כשקשה, גם בעצב, לא רק בשמחה וברגעים של היי. בפתיחות אמיתית.

לאהוב, לשחק, לשוחח, להזדיין, לחבק, לתמוך, לצעוק, להתפייס, לאהוב עוד, להתנשק בלי סוף.

אז בלי להתחתן. 

אבל יחד. בכל.

מבטיח? (אין תשובה)

אני מבטיחה.