לפני 5 שנים. 26 באוקטובר 2019 בשעה 9:33
להסתכל קדימה.. לבהות.
להתסכל אל המרחק. לצפות.
להתסכל הצידה ולהרים גבה.
לראות אתכם קבורים באדמה.
יום האהבה, יום שמח..
יום חיבה יפה כמו כדור פורח.
אך אבוי ליום ולכדור,
בשבריר השניה בה יעבור לו עגור,
שאת מקורו לכדור יצמיד ויחדור
את ביטחונכם וחייכם פשוט ישבור.
אז יבואו להם הנשרים..
כן! כן! זה בדיוק אתם! אותם האנשים!
עטים מעל, חגים בסיבובים
אוכלי נבלות ובולעי פגרים..
תעשו ותגידו הכל! בכדי שאנו את הידיים נרים!
הערת כותב:
את המשך הטקסט, אני לא יודעת איך להמשיך..
הימים שחלפו היו דיי שמחים
וכעת.. העצב והאפלה שוב בתוכי מתעוררים
לכן בשאלה ובקשה פונה אליכם..
איך את הטקסט הייתם מסיימים?