כך הימשיכו חיינו חברי הפך לבן זוג קבוע של אישתי ואני היתי עבד של שנהם למזלי דלית עברה לניו יורק כך שאני היתי פחות מאוים על הזין והביצים אמנם הזין שלי היה נתון בכלוב רוב הזמן הם האדון והגבירה ממש לא היתיחסו לצרכים המניים שלי כך שהיו תקופות שלא גמרתי מעל שנתיים זה הפך אותי לחרמן תמידי ובעצם זה גרם לכך שהיתי עבד הרבא יותר טוב כי הישתדלתי לרצות את האדונים ככל יכולתי אולי הם יסימו לב אלי אבל זה לא קרה
רוב מזוני היה מזון כלבים יבש ורק לפעמים קיבלתי שאריות של האוכל שבישלתי לאדונים ברוב הזמן הם זרקו את השאריות לפח בכוונה כדי לגרום לי להבין את מקומי אחרי 15 שנה נפטרה אישתי ממחלת סרטן והורישה את כל רכושה וגם אותי האדון המשיך להישתמש בי והביא פו ושם נשים נוספות שישתעשעו בי אבל הימשיך להחזיק אותי קצר ובלי יכולת לגמור נתן לי חופש מהכלוב פעם בשלוש שנים ליומים והיקפיד על התאריכים האדון חי עוד 15 שנה ואז הוריש לי את חרותי ואת שארית הוני וכך בגיל 65 חזרתי לחיות חים נורמליים