בעברי התגוררתי בשכונה בה המונח "אדם לאדם זאב" הוא לא רק קלישאה..
אלא מתקיים הלכה למעשה בין שכן לשכנה.
זוכרת את בעל המסעדה למטה שחשק להרים פרגולה לטובת נוחות הלקוחות ונתקל בהתנגדות גורפת בלתי מוסברת ורציונאלית.
לא כי לא ולא חייבת להיות סיבה..
ושהשכן המבוגר שנפטר וחצי בניין פשוט התעלם,
לא קפץ אפילו לנחם.
שלא לדבר על הצעת עזרה כיבוד וכו.
אלהים אדירים חשבתי לעצמי.
אז הצבתי להם מראה ישר לפנים
ועזבתי למקום בו כולם חברים.
כי מה, מה אנחנו בלי אהבה, חמלה ונתינה?
אסופה של הולכים על 2 בתוך ג'ונגל מאיים מלא בחרדה.
ופויה חרדה!
לא רוצה קמטים בעור הפנים ,לחצים בחזה וסיוטים בלילות על נקודות שחורות טורפות.
לא רוצה.
רוצה אוטופיה.רוצה ועושה.
מניחה בצד את האמונות המגבילות,
בחיי, הן סתם זונות.
בשקל.
נו סטייל תל ברוך וכזה.
טוב, לפני שזה יהפוך דביק..
אני עוצרת.
ששש אל תגלו
היה לי קראש על אביב😘
וגם אברה'ימי הזה יפיופי לא קטן
אדיק
🤝
