הצל שלי ואני

פגשתי את השכן באקראי
חוזר מקניות.
השכן שהיה על ערש דוואי
רגע לפני הסוף.
יש לי הרבה מעשים טובים שעשיתי בחיי הוא אמר לי במבטא עירקי מתוק וכבד ובעייניים מצועפות
וגרם לי לפרץ של דמעות, ותהיות.
עליו.עלינו.
על החיים וכמה הם פריכים
על הבדידות שאוכלת מבפנים
בדידות שהורגת אנשים
בדידות חרף משפחה וילדים
מה שגרם לי להרהר על גורלנו בעתיד..
האם אנו בזקנותינו נהיה שונים?
מוקפים במשפחה תומכת או בודדים..?

אלך לבקר את השכן יותר
אולי זה יוסיף לו קצת חיים
ולי, פרספקטיבה אחרת, ודלק.
להתמקד במה שחשוב, נצחי, כזה שמשאיר חותמת.

"אל תשליכני לעת זקנה"