07:00 בבוקר,בית
בוקר אור :)
פעם ראשונה אחרי המון זמן ישנתי ממש ממש טוב(מסוג השינה שהמחשבה הראשונה שעולה לך שאתה קם היא: "וואו,איפה אני?") הייתי שמח מאוד להישאר במיטה אבל יום שישי,יום קצר ויש המון סידורים להספיק אז בחוסר ברירה קמתי,התארגנתי
ויצאתי לשיעור פילאטיס.
07:55 בבוקר,סטודיו פילאטיס
הגעתי לשיעור הפילאטיס(הראשון שלי יש לציין) ולא לקח לי המון זמן להבין שאוכלוסיית השיעור היא:אני ועוד בערך 10 נשים בגילאי 40+ שעשו יותר ניתוחים מרזומה של מנתח עם עשרים שנות ניסיון ושהגוף שלהן מכיל יותר סיליקון מהמלאי של דוקטור קליין ובגדול סוג הנשים סטייל "הבעל עושה המון" (סליחה על הסטריאוטיפ אבל תאמינו לי שהן הרוויחו אותו.)
בכל אופן,תרשו לי לתמצת את השיעור ולהגיד שעם כל הרצועות,החבלים,הגניחות,האנחות והבקשות שהיו בחלל החדר זה הרגיש כמו סשן פילאטיס והמדריכת פילאטיס תיפקדה כדומיטריקס (סטייל זינה מ"אנחנו במפה" לאלו מכם שירצו לדמיין חחח)
השיעור נגמר ומיהרתי מהר הביתה כי שוב,יום שישי יום קצר ויש עוד המון סידורים להספיק.
פה בגדול הפוסט היה אמור להיגמר אבל אז..תקראו בהמשך.
בדרך לקניות שמתי לב שהפלא שלי גומר מהר את הסוללה כמו מישהו שמזיין בפעם הראשונה
אז קנס לא מתוכנן אבל חייב לקנות סוללה.
סיימתי את הקניות,העמסתי לאוטו ובדרכי למעבדה ליד הבית.
11:30 בבוקר,מעבדת פלאפונים,אי שם בצפון
הגעתי למעבדה(עם פלאפון שעובד חשוב לציין!!) וביקשתי להחליף סוללה..עניין של חמש דקות לא?אז מסתבר שלא במעבדה הספציפית הזו..מרגע שהטכנאי החליף את הסוללה הפלאפון פשוט לא נדלק..מסך שחור עם לוגו החברה עולה כמו שנייה לפני ההדלקה אבל רגע ההדלקה לא קורה(כאילו הפלא עושה לי אדג'ינג..סעמק)
הזמן עובר ועובר..הייתי שם המון זמן(לצורך השוואה בזמן שהייתי שם יכולתי לזיין את הכוס של האמא שלו(!!!)ברמה כזו שעשרים דורות קדימה היו מספרים עליי שירי הלל כולל מוזיקה וריקודים)
הטכנאי שכנראה הבין שעשה משהו לא טוב ביקש שאשאיר את הפלאפון במעבדה(איך ממצב של להחליף סוללה זיינת לי את הפלאפון??) אחרי דין ודברים(שבמהלכו התעצבנתי ממש..לא על אובדן המכשיר עצמו אלא על הזכרונות והמידע שיש עליו) הובטח לי שבמידה והפלא לא מתוקן ולדעתי איך שזה נראה זה מה שיהיה אני אקבל מכשיר חדש.
אחלה דרך להתחיל סופ"ש..סעמק
שבת שלום וסופ"ש נעים לכולם
התמונה שהייתה אמורה לסגור את הפוסט המקורי:
