מידי פעם מתגנבת לי המחשבה האם הלכתי רחוק מידי עם החופש שלי לעשות מה שאני רוצה, עם מי שאני רוצה וכמה שאני רוצה.
מצד אחד אני מאד נהנת מהחיזורים, האינטראקציות, הזרימה, המחוות, העובדה שאני לא דופקת חשבון לאף אחד.
ומצד שני החופש שגורם לי לא להתפקס על מישהו מסוים,לא להתמקד בקשר אחד ספציפי, ברגע שמשהו לא מספיק אני קמה והולכת ולא בהכרח מנסה שוב.
אני מודעת ליתרונות כי מי שחשובה לו תשומת ליבי כן דואג לכך ומקבל אותה.
ואם זאת אולי כל זה קורה כי עדיין לא הגיע האחד, השחקן הראשי שיכול לתת פייט משמעותי, שאיתו ארגיש רצון להעמיק.
ויכול להיות שגם אני עם כל העבודה העצמית שאני עושה עם עצמי אני עדיין לא במקום הזה שיגרום לי להתפקס וכרגע זאת בעיקר תקופה של שאלות גדולות עבור עצמי, אולי כי אני יותר מחפשת חיבור אמיתי ומה שהוא יביא איתו ואולי בעיקר כי עוד קשה לי לקבל את עצמי ללא שיפוטיות.