החיים על סף תהום

את לא יכולה לצפות למשהו שאת בעצמך בעולמך לא עושה זאת.

הגוף היה שמח להישאר במיטה ולהתכרבל הראש כבר רץ לשגרת בוקר, אימון, טיפול.

ובכל זאת אכתוב כאן על שיר מיוחד שהמילים הן חלק קטן מכל המכלול של מה שמתרחש בי כאשר אני מאזינה לו.

אין כמו בוקר גשום בשביל לשמוע King Crimson 

כוכבים נמוגים

״יום של שקיעה מסנוורת

זהב עובר דרך העיניים שלי

אבל העיניים הסתובבו פנימה 

רק כדי לראות 

כוכבים נמוגים ותנ״ך שחור

צדקה של חבר ותיק

חיוך מעוות אכזרי

והחיוך הוא הסימן לריקנות 

למעני 

כוכבים נמוגים ותנ״ך שחור

שמי קרח, כחולים כסופים 

דוהים לאפור

לתקווה אפורה שכמהה

להיות

כוכבים נמוגים ותנ״ך שחור״

וכאן מסתיימת המילים ומתחילה חוויה מטורפת של חיבור בינך לבין המוזיקה מאין סקס מתמשך ומענג וההנאה מתגברת ומתעצמת ועוד ועוד עד הדקה האחרונה שבה מגיע הפיצוץ האדיר וההשלמה החיבור של הכל ביחד.

הוא הגבר הכי סטרייט שאי פעם יצא לי להכיר, מאופק מאד, אפס בהצגת רגשות, טעם מוזיקלי סביר וריח בושם שאני לא סגורה על זה אם הוא טוב או לא.

בהתחלה היו בנינו לא מעט חיכוכים עד שהיה איזה בלאגן אדיר שטיפלתי בו בצורה הטובה ביותר ומאז נשבר הקרח והוא מאד מעריך אותי.

לפעמים יצא לי לתהות אם יש בנינו מתח מיני, אבל זה גבול בל יעבור מבחינתי.

אם כל זה שהוא לא מפגין רגשות הצלחתי להוציא ממנו לא פעם אמפתיה כלפיי, כמו בפעם שהיינו בעיצומה של פגישה וקיבלתי במייל את ההודעה על הגירושין, לא ראיתי כלום ובאמצע הפגישה אני מתחילה לבכות ומבקשת לסיים את הפגישה. ואחרי שהוא בדק עם חברה מה קורה לי הוא דיבר איתי וניחם אותי.

או היום שעשינו פגישת סיכום ובסוף עוד פעם בכיתי מולו כי הכי כואב לי לעזוב אותם.

עשינו פרויקטים מדהימים ביחד, דרכו הכרתי צלמים מדהימים, זה היה הבייבי שלי שהיה חשוב ויקר לליבי ואני יודעת שזה היה הדדי.

אם בכל פעם יש לי קושי להניע את עצמי לעוד אימון אני צריכה להיזכר בתחושה שלאחר מכן שאיך הגוף מלא באדרנלין ותחושת ביטחון ועוצמה.

ותודה למאייר המוכשר יוהוסטיק שמראה לי כמה שווה להתמיד באימונים 

משהו מוזר עובר על הגוף שלי ואני לא מצליחה לגמור כבר כמעט שבועיים זה המצב, השבוע רק פעם אחת הצלחתי והיה נעים וטוב אבל מאז כלום.

אני לא מוטרדת מזה אבל אתמול אחרי 40 דקות של ניסיון ויתרתי כי כבר התחיל לכאוב ולעייף אותי.

ואפילו באחד הלילות הבנתי שנרדמתי עם הדילדו ביד.

גם השינה שלי דפוקה בשבועות האחרונים ואני כמעט שלא מצליחה לישון רצוף לילה שלם.

אני מתעוררת מוקדם מידי ולא פעם אחרי לילות שהלכתי לישון מאוחר מדי.

אתמול בביקור במושב של חברה פשוט נרדמתי מתחת לעץ הנעים לכמה רגעים.

הלילה הצלחתי, כרגע אני מעדיפה לאפשר לגוף שלי לאזן אותו בכוחות עצמו ולתת לו את כל מה שהוא צריך בשביל זה.

אני לא יכולה להתעלם מכך שאני סוחבת מלא מתח עליי בין עם זה בעניין השינוי בקריירה, השינוי במצב הזוגי ועוד כל מיני דברים שאני זאת שצריכה לדאוג להם.

עדיין יש הרבה דברים שאני רוצה וצריכה לעשות ואיכשהו קל לי לדחות אותם.

אתחיל ברשימה וזה יקדם אותי בשלב הזה.

כי יכול להיות שיהיה אחרת

ואולי גם כיף.

אני רגע לפני החלטות גדולות ומשמעותיות לפרקים כואב לי הראש וילדה שבי בא לי להתעטף בשמיכה ולהתחמק מזה.

אבל הדבר הנכון לי ועבורי בעתיד הוא לקחת הרבה אוויר ולהחליט על ההמשך.

אני מרגישה שהתקופה האחרונה אילצה אותי להיות אדם בוגר יותר והקפיצה הייתה חדה אולי אפילו חדה מאד.

לפעמים בא לי שיהיה לי קצת משעמם ולא להתמודד עם כל כך הרבה בו זמנית.

אני תוהה לגבי האושר שלי וממה הוא מורכב ומהם הדברים המהותיים עבורי שאני לא מוכנה או חייבת להתפשר עליהם מעכשיו והלאה.

ואולי זה חלק מהאור שנמצא בקצה המנהרה 

נו באמת…

המוח שלי שלא מספיק לחשוב לרגע.

קיבלתי מתנה יפה אז החלטתי שהיא צריכה להיות גם כאן

תודה  ❤️

אתמול בבית החוף פגשתי חברה שלא נפגשנו הרבה זמן והיא התעדכנו במה שקורה והיא שאלה ״איך אני?״הדמעות התחילו לצאת ואמרתי ״שהיום כואב״

המפגש היה נעים, עצוב, מרגש ומלא באהבה.

אם יש משהו שלמדתי על התקופה הזאת שלאורך השנים בחרתי לי מעגל חברים מדהים, שהחל מרגע הפרידה היה שם לצידי, תמך, הרים, עזר ולא עזב אותי לרגע והכי חשוב קיבל אותי כמו שאני.

עטפו אותי בהמון חום ואהבה גם אם אני מתחילה לבכות ככה פתאום באמצע שיחה, ואם אני בסערת רגשות וחופרת בלי סוף.

אם המשפחה שבחרתי לעצמי היא פחות מוצלחת אז בחברים שלי הצלחתי ביג טיים.

הכאב והעצב הם מהותיים כי אם אני מתמודדת איתם אוכל בעתיד להתמודד עם מגוון הרגשות הנוספים שיגיע.

והדמעות הן חיוניות כי הן מנקות את הנפש המדממת.

ובשקיעה היפה כל מה שחשבתי עליו זה אהבה