החיים על סף תהום

התחרות תכרע ויימצא הכלבלב המושלם למשרה המוצעת.

יש את אלו שמקבלים קדימות

אני לא שונאת אותך

אני רק שונאת את העבודה שנתת לי ללכת, 

מבלי שהייתי חשובה מספיקה כדי להילחם עבורי.

הרבה מילים…

נתקלתי באיזה פוסט לפני כמה ימים שנשים יצלמו מה שבא להן ועוד יותר יפרסמו מה שבא להן.

אז החלטתי ליישם.

בהמשך לשיחה מעניינת שעלה ביני לבין חברתי

עלה הצעה מעניינת לעיסוי מפנק לכפות הרגליים שלנו ולשרת אותנו ביחד.

אני בטוחה שרבים היו שמחים לזכות בזכות הזו.

לפרטים מלאים כאן בהצעה 

בוקר את פוקחת את העיניים, את מנסה להבין מה הולך כאן, מה היה אתמול ואיך הגעת למצב הזה.

ההוא שאת מנסה להיפרד ממנו שוכב לידיך במיטה ומחבק אותך כפיות, מי חשב שיהיה לך כל כך קשה להיפרד ממנו שעדיין הוא בכלל נמצא בחייך ומי שחושב שקל להיפרד באמת לא מבין על מה הוא מדבר.

הריח שלו עליך, חלקי הבגדים מפוזרים בבית והכל מתחיל לחזור אליך.

במיטה שלך מעבר לנוזלים שלך ושלו יש שאריות ד.נ.א של גבר אחר, את יודעת את זה והוא יודע את זה ואם זאת זה אפילו לא מזיז לו את הקצה הקטן כי הוא יודע בדיוק איפה לגעת בך כדי שאת תחזירי אותו למקום המדיוק. 

ואת, עם קצת שקט מזויף בפנים והתלתלים שלך הכי יפים הבוקר כי הם קיבלו את הדבר שעושה אותם מושלמים ואת קיבלתי את מנת ההרואין שלך.

את לא גאה במה שהיה, אלו הגחמות שלך בבחור אחד שהוא השיחזור המושלם ואת יודעת שהצעד הראשון שאת צריכה לעשות הוא להודות בכך שאת חסרת אונים מול ההתמכרות שלך.

אומנם אחרי תקופה של שקט אז כאשר הערב יורד והתוכניות מתגבשות והיום בלילה אהיה בדאקדאנס 😈

הוא הרגע שגורם לי לעצור שניה לחשוב על השבוע שהיה 

לעבד את החוויות, האנשים שפגשתי השבוע, מפגש הקפה הכיפי שהיה בראשון בבוקר, ההתקדמות של הפרויקטים שלי בעבודה.

הפגישה הקצרה, המשמעותית והמצחיקה עם אחד האנשים החשובים לי ביותר.

ולראות שלמרות שהסיבה שחיברה בנינו כבר לא חלק מחיי אבל הקשר בנינו חי וקיים מאיי פעם.

המשימות שהצבתי בפניי בצלילה השבוע שלא משנה מה יהיה, מה אראה, האם הים יהיה מזמין או לא.

העיקר לעשות את זה ולהיכנס שוב למים ולצלול כמו שאני יודעת ואוהבת.

ולמרות הגלים, הראות הבינונית, הקור (מי נמצא באילת עם מעיל?), הזמן הקצוב והמחושב.

הצלחתי וצללתי אחרי הפסקה של שנה והיו שני תמנונים חמודים שעשו מעשים, מורנה ענקית שלא ראיתי בגודל כזה באילת.

זה היה שבוע שבו הרצונות והחלומות שלי רצו קדימה בהרבה מישורים ובשלב מסוים אמרתי די מספיק, כרגע זה מה שאפשר וזה מה שיהיה.

וזה היה משחרר לשים לעצמי גבול שאולי זה לא נוח אבל זה הכרחי וזה מה יש.

גם באובך נוראי יש באילת קסם שאי אפשר להתעלם ממנו.

בתמונה אני רחוקה שנות אור מהצלילות שעשיתי השבוע אבל זה עדיין אני עושה את אחד הדברים האהובים עלי בעולם.

הוא תופס אותי בתנועה חדה, מושך בשיער בעוצמה מהדק אחיזה בצוואר ודוחף את הלשון לפה שלי נשמתי נעתקת 

האצבעות שלו מתקרבות אליי לתוכי ואני נאנחת 

״את חיה רעה״ הוא אומר ״האנרגיה שיוצאת ממך היא משהו שאין להמון נשים״

הוא משחרר אחיזה תופס ומרים אותי חזק מהמותניים ממקם אותי מעל הפרצוף שלו ומתחיל לאכול אותי.

ככה במשך כמה שעות, עשרות תנוחות, אורגזמות ומה לא אנחנו מתרסקים על המיטה.

בבוקר לפני הסברתי לו שאני במוד הנכון אני לא צריכה  הרבה אני בעיקר צריכה שיהיה מדיוק ונכון והוא יודע בדיוק לגרום לי להיות במוד הנכון.

הטרנד המפוקפק לחזור לתמונות של עשור אחורה ל 2016 אז ברור שיש דברים טובים ויש דברים פחות טובים אבל הדבר הטוב ביותר שקרה לי זה שהתאהבתי במדבר.

אני בזריחה במדבר ב 2016

בימים האחרונים אמרו לי כמה פעמים משפטים כאלו

- בזכותך עשיתי ככה.

- את משפיעה עליי לטובה.

- אני צריך.ה ללמוד ממך איך לעשות את זה.

אני מאמינה שאני עושה משהו טוב שמקרין כלפי חוץ וזה מרגש.

לגביי אני מאמינה שאנוח כבר רק בקבר אבל על רגע עד אז הוא וואו 🤩