להיות השמש

לפעמים בא לי להיות קצת במנוחה 

קצת להירגע מהטירוף הזה שנקרא החיים של תהום

להפסיק לכבות שריפות, לרוץ על 200 בכל רגע נתון וקצת יותר לאפשר לעצמי לנוח ואולי לרגע קצת לעשות כלום.

נמצאת בפיתחו של סופ״ש ארוך.  

ועוד קצת מבאלי כי בא לי…

סיכוי גדול שאני צריכה נשלט תחזוקה כי אני לא מספיקה כלום והיום בבוקר אני עם קפה אתיופי ולא הנס הרגיל, נכון שזה עשוי להישמע סוטה כאן באתר ולאור ההיסטוריה ואולי כל אישה צריכה את האפריקאי שלה בשביל בוקר טוב.

ועוד מחשבה של בוקר, תמיד שאני מכירה מישהו מהוניל או לא מכאן אני תוהה האם לספר לו על המקום הזה שלי, על הבלוג ובעיקר מי שאני כאן. 

בקשר האחרון למרות שהוא ידע שאני כאן (אולי לא בדיוק על המאסיביות שלי כאן) הייתה הפרדה והוא לא קרא אותי כאן והרגשתי בנוח שאני יכולה לכתוב את אשר על ליבי ומבלי לנהל על זה שיחות של ״למה התכוונת? או מה זה אומר שאת אומרת ככה? וכו׳״

ומצד שני זה בכל זאת חלק משמעותי ממני ואם אני לא חושפת אותו לכאן אז האם זה אומר שאני לא לגמרי כנה? ואולי צריך וטוב שיש את ההפרדה כי לא הייתי רוצה להתחיל לברור מילים.

תקופה מוזרה שאני מרגישה שבעיקר התרחקתי מעצמי ובצדק

כרגע זה בעיקר אני והכאב 

ועם יתר התחושות הלחץ, תחושת האי נוחות, הלבד, ההתמודדות, החרדה

ההרגשה שאני נמצאת במקום הכי נמוך ושפל שיש.

תחושת מחנק.

ואולי אם אני אחזור לשגרה של דברים שאני אוהבת בצעדים קטנים אצליח להרגיש קצת יותר טוב.

לפעמים זה מאד נחמד להיות אני 🙂

לפעמים גם לי יכול להיות בוקר סוטה שכזה 😁

ככה בדיוק לכל בוקר ♥️