כל אחד וקצב הלמידה שלו.
ממש כמו בלימודים עיוניים.
יש מי שקולטים מהר ויש מי שעבורם זה תהליך עם השלמות מאוחרות יותר.
החיים לימדו אותי בצעדים שכדאי להפסיק עם הנחמדות והריצוי.
הצעדים היו קטנים ואיטיים וטוב גם להיות נחמד, שלא תטעו...
אבל עמוק עמוק בפנים, אנחנו כנראה מעריכים את מי שעושים טוב לעצמם.
שיודעים להביא את עצמם למקסימום. שאסור לעשות איתם טעויות. אנשים עם אישיות.
עמוק בפנים אני יודע שיכולתי להיות כזה אבל החיים התנהלו והלכו באופן שבו התקבע אצלי הרגל לא להיות כזה.
וכמה אכזבות ורגעים לא פשוטים הייתי צריך לעבור כדי להגיע לתובנה שההרגל הזה לא מועיל לי... ואני מנסה להתחבר לצד הפנימי יותר שלי ואולי אני בדרך אבל יש מחסומים...
מפה לשם, אחרי שנרשמתי לאתר הזה, אני מנסה ״לתרגם״ את כל המחשבות האלה לכלוב שלנו כאן - האם שולט צריך להיות עם אישיות של שולט?
כזה שמספיק להסתכל לו בעיניים או לשמוע את נימת קולו ולדעת שעושים את מה שהוא אומר ולא מפקפקים?
מה קורה אם בן אדם שאינו טיפוס ״שולט״ ביומיום מנהל קשר של שליטה מהצד השולט? האם זה יכול להחזיק מעמד ולהוות חוויה מעצבת או מתקנת לחיים עצמם?
בא לי שתהיה לידי מישהי שתבין ותכיל ותרצה לעשות הכל כדי שיהיה לי טוב גם אם לא אהיה הכי נחמד. הרי אני בדרך כלל בדיוק כזה, מבין ומכיל. אבל לפעמים נדמה שמי שזוכה ליחס הזה חזרה הוא דווקא מי שמביא איתו את האישיות הזו של השולט.
בקיצור, הרבה חומר למחשבה ותהיות של מתחיל.....
