החדר של לונה

מנסה למצוא אותך

כדי לקבל רשות...

ומנסה גם כאן

😖

אבא, יש אלאדין בקולנוע אולי נלך ?

אבל אבא, אפשר שלא יהיה כמו בדמבו שכל הסרט הייתי עסוקה במפשעה שלך.

לונה הקטנה שלי באה אתמול עם משחק קופסא חדש שהכירה ושיחקה עם חברים. 

כולה מתלהבת ועם ברק בעיניים - "אבא אני אלופה במשחק הזה" "ניצחתי את כולם" "אבא, אני אביס אותך" "אבא אני ארושש אותך".
מכיוון שאני אבא כזה טוב ומתחשב ואחרי שנתתי לה להתחנן מספיק, הסכמתי לשחק ולנצח אותה.

היא חילקה את הקלפים ואני קיבלתי את קלף הרופא (שמקבל את השכר הכי גבוה) והיא קיבלה את קלף המכונאית עם משכורת עלובה. 
אחרי כמה סיבובים כבר הייתי מפוצץ בכסף מהשכר השמן של הרופא המושחת הזה ולונה הקטנה הייתה ענייה מרודה ומדוכאת עם שכר של מכונאי במוסך הסדר עלוב, שלא גומר את החודש בלי לגנוב כמה נהגות שנסעו רוורס ועשו טעות נוספת והגיעו אליו. אחלה משחק.

ואז, הטלתי את הקוביות ונפלתי על "החלף מקצוע".  לונה הקטנה והטיפשונת שלי זרחה מאושר, מריחה שהקארמה משתנה ועוד יש לה סיכוי לנצח את אבא.

"אתה צריך להחזיר את קלף הרופא לערימה ולקחת קלף מהערימה של המקצועות", היא מסבירה לי במומחיות של המנוסה במשחק ועם חיוך גדול מרוח. "אבא, נגמרה החגיגה !"

טוב, חוקים זה חוקים ואין מה לעשות. החזרתי את הקלף לחבילה ובלי שלונה הקטנה והטיפשונת שמה לב, לקחתי את אותו הקלף שוב.
עוברים שני תורות ומגיע הזמן לקבל משכורת. "נו אבא, תראה לי איזה מקצוע עלוב קיבלת" היא מתלהבת.
אני שולף את קלף הרופא הטחון ומחייך אליה בהנאה. "אבל אבא !" "זה לא יכול להיות !" היא אומרת עם עיניים פעורות לרווחה. ואז נופל לה האסימון, "אבא, אתה רימית !" 

עכשיו אני שואל אתכם, אם אני זה שקובע את הכללים כאן, איך אפשר להטיל עליי כזו אשמה מופרכת ?!

(בכל מקרה, סיימתי את המשחק טחון בכסף של הרופא המושחת, טחנתי את לונה הקטנה שלי עמוק בתחת עד שהיא אמרה שהיא רואה כוכבים, והלכתי לנמנם לי במיטה הקטנה שלה כשהראש הקטן שלה מתחפר לי בחזה בנסיון לקבל קצת תשומי)

ביקשתי ממך ספייס. חשבתי שאני עומדת להשתגע אם ככה זה ימשך שאתה לא עונה לי. ניתוק רגשי יעזור כשאני מתחילה לטפס על הקירות, המחשבות מטרידות והחרפון נבנה. 

נעלמת לימים

נתת לי כזה ספייס, שאני לא רוצה ספייס יותר בחיים

ממש גוף של אבא

רחב כזה, שיש בו כל מיני פינות אטרקטיביות

בית השחי להריח כשאתה לא שם לב

עצם החזה להקשיב ללב שלך ולחפש אותך מחסיר פעימה בגללי, כשאתה לא יודע

שקע הכתף שלך לשים ראש ולבכות לתוכך, גם כשאני מחזיקה את הקול לא להשבר, הדמעות יורדות ואני לא יודעת אם אתה מרגיש

למלא את הבטן שלך במיני מזונות ולסגור חיבוק מאחורי הגב שלך.   למשש כל חיבוק אזור אחר

הירך הגברית שלך שעולה לשרירי הגלוטאוס ומסתעפת למפשעה עם איבר מרשים שתמיד נשמר צמוד לירך הפנימית שלך וזה כל כך סקסי!!

הקרסוליים החלקים שלך שנותנים ניגוד לכל מה שאתה, כפות הרגליים הכאילו קטנות שלך. הן נראות קטנות, ויפות.

לסבן אותך במקלחת כשאתה במצב רוח טוב

כל הגוף הזה שלך ורק שלך.   ואני נוגעת בו כשאתה מרשה לי, אני נוגעת בו רק לקצת, מדמיינת שאתה שלי גם

היום היו אחד הימים הכי קשים שהיו לי איתך

הכנתי לך את מתנת יום ההולדת וסוף סוף ראית אותה

אבל נפלתי חזק למטה

ראיתי את הצד המדהים הזה שלך

כשאתה אוסף אותי אלייך

מרגיע, מלטף, מדבר אליי כל הזמן, לא משחרר ולא מוותר לי - אני בעולם רחוק ואתה לאט ובשקט מחלחל אליי, מקרב.

גם כשגופי התכווץ מפחד עטפת, הרגעת, טיפלת בי בצורה הכי אבהית, הכנת לי בקבוק חם, ממשיך עם הקול המרגיע שלך, נשכבנו עד שהכל השתחרר

לא ויתרת והראית בעיקר -- לי -- שאני מסוגלת

היית מושלם היום 

חבל שאתה עכשיו רחוק

דווקא כשאני מתחילה להבין איך הצלחת להכיל אותי ולעשות הכל מושלם ובסופו של - סוגר את המעגל ואני צריכה את הקירבה עכשיו

אבא
אני מתגעגעת אליך ובא לי לחבק אותך דחוף

זה היה ערב פורים שבו הלכתי למסיבה של העבודה. השקו אותי שם ואני כידוע חזירונת שלא יודעת להגיד לא.. בטח לא לאלכוהול... 

הערב הסתיים מוקדם מדי ואני ברכב מגוללת ומחפשת רעיונות איך לא ללכת הביתה שיכורה. מצאתי רעיון טוב, הוא במרחק רבע שעה וכולל גבר שיוכל להעביר לי את הערב בכיף. 

למחרת אני מתוודה - ''אבא, עשיתי משהו רע''. אסור לי לשתות יותר מ2 כוסות לפי החוקים שלך ושתיתי אולי 15. אני מתה מפחד להודות בדיוק במה שקרה אבל רק ככה אני אוכל להשתחרר מתחושת האשמה שהעיקה עליי ואני מספרת לאבא את כל החטאים וההפרות. 

אני מבינה טוב מאוד אילו פעולות יהרסו את הקשר ביניינו ואיתם אני לא משחקת, גם כשיכורה אני זוכרת טוב מאוד!!

אבא משתהה ואוסר עליי לשתות עד הודעה חדשה או לחזור על פעולות שעשיתי באותו הלילה ומסיים כשאומר לי שההצלפות שאחטוף יהיו כאלה שלא חטפתי בחיים.

אבא לא נוהג להצליף בי על בסיס סדיסטי אלא כעונשים בלבד. סף הכאב שלי הפך לנמוך מאוד, אבל אני יודעת שזה עונש תואם. 

על אף שאני בהאנגאובר עוד מאתמול, לי ואני חיכינו חודש למסיבת הפורים הזאת. אני יודעת שאתה תגע לי במסיבה ואתה שואל ''לי מתרגשת ללכת למסיבה?'' אני עונה שכן. "אתן מכירות שם מישהו חוץ מהמארחים?" אני עונה שלא. "לא מגיע לך ללכת, אבל לה אני לא אהרוס''. אתה והדברים הקטנים.. נותן לי לחייך מאהבה אלייך, גם כשאני כמעט מתנדבת לא ללכת כי זה באמת לא מגיע לי. 

אנחנו מתארגנות בזריזות... נוסעות לשם כמובן עם התיק שהכנתי ובו כל הצעצועים שלי. אתה מרשה לשחק עם בנות בלבד ולא לשתות. 

נשים לבושות חשוף, חשוף מאוד, גברים לובשים חצי... 'מסיבת חשק' שאכן עושה לי חשק. המארחים אומרים שיקח זמן עד שיתחיל העניין כי לא עם כל המוזמנים זה מתאים אבל בינתיים מכירים לי 2 בנות ואחכ עוד מישהי שלדעתם נתאים.

השיחות לא מפלרטטות מספיק, לא מגרות אותי ואפילו לא עמוקות...  אני לא שותה. למען האמת - אני עוד מעורפלת מאתמול. הפרמין והנורופן עשו את שלהם  ועכשיו בלי כאב הראש והבחילה - אני מרגישה סוג של סטלה עדינה ביחד עם האורות, התחפושות, העשן והמוזיקה המחרישה. 

פיפי, יש לי פיפי ואני הולכת לכיוון הכניסה וממתינה בתור. הדלת נפתחת ואתה עומד שם!!

אלוהים, אין לי פיפי 

אתה נכנס באיטיות ולא מחייך. ניגש אליי ''שלום... (משתהה), קחי אותי לתיק שלך'' ואני לוקחת. אתה מוציא את הסטראפון ולוקח את השוט ואני מפחדת שאתה לא מחזיר אותו ואת הסטראפון אתה כן, לא מנשק אותי. אני רואה כמה שאתה חדור כולך במעשים שלי, אני מתביישת בהם כל כך. יוצאים מהמזווה ואתה שם אותי ליד הכיור, מוריד לי את החצאית לגמרי ומלטף.

המסיבה עוד לא התחממה והמוזמנים הלא רצויים עדיין שם. "תשימי את הראש שלך בדיוק מתחת לברז'' ואני מצייתת. אתה מוריד לי אותו אל תוך הכיור והתחת של עולה ונהיה יותר גבוה מהראש. 

אנשים מתקרבים, אני מרגישה אותם מסתכלים כי הצל שלהם נופל עליי. השוט נוחת עליי פעם אחר פעם ומול כולם, אנשים שאני לא מכירה! אני מתה מבושה ובייחוד שעוד אין אישור להתפרע. אבל אתה לא צריך שום אישור, זה לא חלק ממך כרגע.          הכל מהכל  - ביני לבינך  ואתה כ-ו-ל-ך כאן נטו כדי לשים אותי במקום שלי, להחזיר אותי למטה תחתיך ולאלף עוד קצת את הזונה שאני. (נזכרת איך אמרת לי... את זונה של כולם?? אז מה את עושה!) 

אתה נותן 10-20-30, אני מתפללת שזה יגמר בלי בכי. אחרי כ-40 שספרתי כדי לשרוד את זה - אתה מסובב אותי אלייך ומסתכל לי בעיניים. אנחנו ככ קרובים אחד לשניה שקשה לך להסתכל לי ב2 העיניים ביחד ואתה עובר מעין לעין. מחפש... כאילו מחפש משהו... אני אומרת ''תודה'' ואתה משיב ''עוד לא סיימתי. תורידי לי את החגורה'' אוי לא החגורה!! לא החגורה!! מסתכלת עליו עוד רגע לוודא שהוא מבין שאני לא סובלת אותה - אוי כמה שהוא מבין..

נותנת לו את החגורה. הוא שואל ''את רוצה להמשיך בחדר שינה של המארחים (פדיחות) או בחוץ מול כולם?'' אני מעדיפה בחדר השינה.. בתקווה שאף אחד לא יעלה לשם. ''אבל כולם מסתכלים...'' אני מתחננת שנלך למקום ניטרלי - הוא לוקח אותי למדרגות למטה - אל המרתף שלהם. המרתף שלהם בנוי במיוחד לזיונים. הספות שם והשטיחים... הוא מעמיד אותי על הספה על 6. למזלי אף אחד לא הגיע לצפות. אני חוטפת שם עוד בערך 40- לא הצלחתי לספור ולספוג.. בוכה מתחננת ואתה קורע אותי.

כשאתה מסיים אני נוזלת...

אבא - ''את רוצה זין זונה?"

אני - ''רק את הזין שלך''

אבא - ''לא שמעתי''

אני - (צועקת) ''אני רוצה רק את הזין שלך'' 

אבא - ''נחכה ונראה אם את בטוחה שאת רוצה את הזין שלי, או שאת זונה של כל אחד''

לוקח את החגורה ועוזב אותי שם

לא הספקתי להגיד תודה