אנחנו מדברים בפון
אתה מחליף בגדים ברכב לבגדי אימון
וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו
זה על הזין הכבד שלך נוחת על מושבי העור
ברכב החדש שלך
התקופה הזאת היא בין הרעבות בחיינו, בעיקר מהצד שלי. וכשזה ככה, הפירורים שאני מנסה להתלבש עליהם ולהנות מהם משעשעים אותך.
התסכול שלי מהנה אותך
השיחות תמיד חוזרות לאותם רגעים, קנאה שאתה עם אחרת ואני נעלבת ובסוף מבינה ומקבלת, כי אין לי עמוד שדרה מולך, כי לך יש צרכים, ולי יש את הצורך בך.
כשאני צריכה הסברים בשביל לחטט בתוך הפצע ואתה מנתק לי בפרצוף, אני משתגעת! מחליטה (לבד) שזהו, אני לא רוצה יותר את הרעב הזה,
אחרי יום וחצי אני כותבת לך שאני זקוקה לך, עמוד השדרה שלי מכופף כמו צינור גינה.
זה מן אתגר כזה שלך? להרעיב אותי יותר ויותר ולראות אותי חוזרת לבקש עוד?
זה נמוך -
אתה קורא לי נייר מקומט
בתוכי אני יודעת את זה אבל לא מקבלת את זה. הרגעים היחידים שבהם אני מקבלת את זה
הם כנראה הם
ההנאה שלך
