4:15 - אני מתחילה להתהפך במיטה אבל רואה שעדיין חשוך בחוץ. רק מהמחשבה שאני צריכה לקום לישיבה בבוקר, אני לא ישנה טוב. המחשבות רצות, ואתה עולה לי במחשבה. איך אמרת לי שאצלך בראש אין לופים ושיש שקט. אתה יצור מופלא.
אני חושבת על העור החלק שלך ועל הליטופים שאתמול העברתי על העור הכהה שלך ושיער הידיים המלבין. כמה שאתה סקסי. כמה יפה לך המכונית החדשה שלך. ולא כי אתה מוצלח, אלא כי אתה כישרוני ומוצלח. אבל המילה מוצלח זורקת אותי לבנות שלך, כמה היית גאה בהן כשסיפרת לי.... והקנאה היא ככמות הגאווה שלך.
אבל למה כל האסוציאציות האלה, ולמה מחשבה רודפת מחשבה בשעה כזאת.
צילמת אותי מריירת עם הצעצועים החדשים, שהרגישו כמו צעצועים בתוך הרגע המיוחד שאני ואתה באותו חדר סוף סוף. גם אני צעצוע שלך. צעצוע די חלשלוש. שאין לו שרירים להחזיק את המציצה שאתה אוהב, את הזיון שאתה לוקח.
אני נשברת וכמעט בוכה, מודה שאין לי יותר כוחות להמשיך. אתה מחדיר בי כוחות - "תביאי את החגורה אם אין לך כח", אבל הפעם זה לא עובד. אני קמה ומגישה לך אותה. בשום עולם לא הייתי בוחרת בחגורה על פני לענג אותך. אני יודעת שאתה מאמין לי.
אני מצליחה לשחרר את הבכי כשהפנים שלי בתוך המזרון, כשאתה מאחוריי מזיין אותי, מצליף בי בעוצמות עולות ושואל שאלות כדי להסיט אותי מלהיעלם. ובפנים כואב לי שאני חלשה בשביל להיות פה וחור בשבילך.
רק אתה מזיין אותי, ומעט מדי. אתה בעצמך אמרת שאימון פעם בשבוע לא מספיק כדי להכנס לכושר. אבל כושר לזיון זה כושר של ספורט? ומאיפה לך כל הכושר לזיין אותי בלי לנוח? המחשבה הזאת מחרמנת אותי תוך כדי שאני עושה חישובים בראש של מספר האימונים שלך בשבוע, לעומתי. ואת מי אתה מזיין עוד. אבל אתה לא עונה לי. ורק מזכיר לי שאתה תזיין כמה שתרצה.
העור החלק שלך והפחד מללטף אותך כמו שאני באמת רוצה, עם הלשון, כשאתה לא מחליט, זאת רק מחשבה של משהו שלא יתקיים לעולם. כי תמיד אתה נוכח, מוביל ואומר לי איך אתה רוצה אותי. רעבה לעוד.