להכיר אותה, האם לשניים, נשואה, אך עם מעט ניסיון מיני,
עם סיפור חיים מצמרמר ובלתי נתפס.
ולצאת למסע ארוך, לפעמים מתסכל, לרוב מעצים, מאתגר, אך ללא ספק מחבר בינינו, לגילוי נשיותנו ומיניותנו, ונטיה מינית שלה לנשים בלבד. נטיה שהתגלתה בשנות ה-30 המאוחרות שלה.
להתחבר אחת לשניה דרך כל וריד, עצב, גיד, שערה...
להכיל אותה איך שהיא. ללא הערות שוליים.
לא להתחייס לסטיגמות.
להתמודד יחד עם חרדות.
ללמד אותה לשחרר, לגוון, להנות
וללמוד לאהוב כמותה.
לדאוג לנוחות נפשית שלה במפגשים.
שעות של שיחות, על הכל!
להתמסר טוטאלית והדדית.
להמשיך להוביל את הקשר כשמושכות בידיה. לדחוף אותה לקבלת החלטות ועשיה.
לדאוג להתפחות אישית שלה.
לשלוט על עצמי בכל מפגש ולא, לא, לא להיות קינקית. לשמור עליה.
להוריד קצב וציפיות. רק כדי לזכות במגע שלה, במבטה, בנוכחותה. להתנשק שעות, לחקור גוף אחת של השניה וכל פעם, אבל כל פעם לגלות דברים חדשים. ואז ...
לקרב אותה להבנה וקבלה של דומיניות שלי.
לקבל אחרי שנתיים הודעה על בוקר "אני לרשותך. תשתמשי בי כרצונך"
ולהתעלף!
ולאחר שלוש שנים לפרוץ גבול ששמתי לעצמי וכן לספר על שליטה בחיי ובדסמ. וללוות אותה לקבלתה של המסר והתחברות.
והיום עוד הודעה, הפעם בערב: "... עם הזמן תיהיתי למה בעצם את עדיין לא לוקחת יוזמה ועדיין מתמסרת להובלה שלי? את הכי כנועה..."
האם הצלחתי בשליחותי כשולטת?
נ.ב. זאת טיוטה, אשמיך לעבוד עליה ולעכל :)
