שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Haste The Day

תביא לאדם כוס מים תחת שמש יוקדת, הוא יגיד לך... מי צריך אותך יש לי פה ברזיה, תביא לאדם מים אחרי שסיים לרוץ הוא יברך אותך, למרות שהברזיה עדיין שם. כאלה אנחנו בובות של צורך ועיתוי.
לפני 4 שנים. יום שישי, 16 ביולי 2021 בשעה 13:52

כשהאורות כובים והלילה נכנס,

אני מרגיש את הבריזה סביבי,

אני שומע צליל,

צליל של זכוכית שבורה בכל פעם שאני מנסה לישון.

 

השלמתי עם עברי,

אינני מפחד מהעתיד,

עדיין כשני עוצם עיניים ואני שומע את זה מגיע,

הקול בחלום,

מה קורה בראשי?

בלילה מגיח שוב הקול בחלום,

מה קורה בראשי?

 

שנים עוברות,

עדיין אני ממשיך - מסיבות אותם רק אני יודע,

עכשיו אני כאן כדי להישאר,

מעולם לא הסבתי מבטי,

מאמת פנימית.

 

למרות שאני עומד חזק,

חזק מתמיד,

עדיין כשאני עוצם עיניים אני יכול לשמוע את זה מגיע.

 

הקול בחלום,

מה קורה בראשי?

בכל לילה אני יכול לשמוע את הקול בחלום,

מה קורה בראשי?

אני מרגיש שזה מגיע,

אני רואה שזה מגיע,

אני עוצם עיניים ושומע את זה מגיע,

הקול בחלום.

לפני 4 שנים. יום חמישי, 3 ביוני 2021 בשעה 20:46

כשאתה לא מדחיק,

מרשה לעצמך להיות ברגע,

מתרכז בנתינה ולא רק בקבלה,

 

מאז שאני זוכר עצמי הרשתי לעצמי לחוש פגיע,

לא התביישתי ההפך מצאתי שזה אמיץ.

ולמרות שאני עושה כך, משהו לא שם, לא יושב איפה שאתה מרגיש שצריך לשבת.

 

למרות שזה הדבר הנכון לקיום משמעותי ולהעצמה עצמית בעיניי, 

זה לא עוזר לי.

 

היום אני חש בודד,

בודד מתמיד.

לפני 4 שנים. יום ראשון, 30 במאי 2021 בשעה 7:49

 

לפני 5 שנים. יום שישי, 25 בדצמבר 2020 בשעה 20:56

כשהיא אמרה לי בכזו פשטות ובבטחון:

"אני רוצה שחברים שלך יראו אותנו מזדיינים" 

חברים שלי?

"כן אני רוצה שאנשים ישימו לב כמה שאני נהנת איתך"

הייתי עדיים בהלם ונדלקתי ברמות קשות,

המתנתי עידנים בחלומות הרטובים שלי,

לשמוע את המשפט הזה.

כמות הפנטזיות שרצו לי בשניה, גרמו לי לרחף במימד אחר ולא בכאן ובעכשיו.

ירדתי לקרקע בחזרה,

ואז המשכתי בשיח,

המחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל היא אמון שלם בי,

משפט כזה משאיר אותי בעננים,

כמה חיכיתי למצוא את הקשר הזה, 

עם מישהי שהיא עם ליבידו לא נורמלי, ברמה גבוה מידי.

מצד שני אמרתי,

לא בא לי שכולם יראו אותך,

את שלי.

הטוב הזה יכול להשאר כאן.

לפני 5 שנים. יום שלישי, 19 במאי 2020 בשעה 11:50

אבל כיף לי לחזור לעבוד,

לדבר, לנהל שיחה עם אנשים ,ולא על.

לדחוף אותם קדימה, להזכיר מה נכון, להזכר מה היה חסר.

לחיות.

כיף גדול!

לפני 5 שנים. יום שני, 11 במאי 2020 בשעה 21:34

תאמת, שאין יותר זייני מח באתר הזה מהגברים בו,

הבנתי, ציינתן את זה בבלוג שלכן, וואלה שבורים זה כאן. ולגמרי כאן.

אז, השלמת שלא תכירי גבר כאן,

80% הם שולטים שהם בעצם נשלטים,

את אישה, רוב הסיכויים שיהודיה, ויהודיות ללא גבולות.. זה צרות.

אני בעד פרוייקט העצמת גברים שינוהל לא בחשאי ע"י נשים, שם יסבירו בפומבי, מה קרה לגבר היהודי הטיפוסי בישראל, למה אתן רוצות אותו אבל, לא ממש רוצות אותו.

מה אומרת?

לפני 6 שנים. יום שני, 27 בינואר 2020 בשעה 5:08

עדיין לא הזכרתי שאני נשוי לעוקבים אחרי בבלוג,

זה הזמן.

אתמול הוריתי לאשתי להניח או יותר נכון לתחוב את.הראש שלה, עם חיזוקון שלי, בעזרת ידיי אל עבר אשכיי, ולהסניף.

התחלתי לענג את עצמי כשכל נחיר שלה אטום באשך אחד, שאני אוחז קלות בקודקוד הראש שלה והאף הסולד הקטן שלה מבקר לו שם, העטרת של איבר המין שלי החלה להתעבות לגודל של פטריית פורטבלו.

נתתי גמירה של החיים, היום אני רוצה עוד סיבוב.

ז"א לא הפעם הראשונה שאני עושה את זה, לפני שהכרתי את אשתי, נהגתי לעשות זאת עם בחורות שהייתה לי עימן פתיחות רבה, ואני מציין את זה בגלל שחשוב ששאר הגברים כאן ישימו לב, לפני שאישה נותנת לך או מאפשרת שזה יקרה,

צריכה להרגיש שאתה שם. סופר מכבד אותה בכל מה שקורה מחוץ למיטה, עוטף ומשרה בטחון, אחרי זה שתעוף כאפה במיטה או פינוק אשכים טוב, תוכל לראות את עינייה מתגלגלות מעונג.

יום טוב.

לפני 6 שנים. יום שבת, 7 בדצמבר 2019 בשעה 9:04

שבא לי להעיף לך כאפה

 

לפני 6 שנים. יום שבת, 12 באוקטובר 2019 בשעה 11:19

-תמונה של כפות רגליי-

 

הבנתי שצריך להיות רשום כדי להעלות כאן תמונה אשקול זאת, אני קורא וממש נהנה מהתכנים. מהווידויים של האמיצים ומוגי הלב כאחד. 

סופ"ש נעים

 

לפני 6 שנים. יום שני, 7 באוקטובר 2019 בשעה 6:55

אפשר להיות אדיב לב, עם יכולות ביטוי, וקצת כוונות זדוניות קטנות. 

ולהראות מצוין.