סופה בעבודה, רכבת הרים, טירוף,
אני צומח מזה בסוף זה הכי חשוב,
כמו שציינתי לפני, זה צעד מפחיד. להרחיב את העסק למקום גדול יותר, להרחיב את השירותים שאני נותן, ההוצאות עולות, ורק יעלו אם המשפחה תתרחב בקרוב.
אבל כיף להרגיש את האמונה הכמעט עיוורת של כולם, כנראה
יחד עם העומס בחרתי לזכור את הלילה האחרון עם אישתי,
שלחה לי הודעה באמצע היום ורשמה שהיא אוהבת אותי, תאמת שאני יודע שהיא אוהבת אותי.
את הרגעים של חזרה מלאה לאימונים ולמזרן,
לשגרה השוחקת ומהנה ומספקת ומעצימה.
1. במהלך אימון היום לא האמנתי למשקל הפסיכי שהעלתי עליי באהלן אהלן, ואני קולט שיש עוד לאן להתקדם, סיפוק וגאווה.
בתאכלס יותר שמחתי שהבחור שליד היה מתוסכל שעשיתי לחיצת כתפיים עם המקס סקוואט שלו כי הוא בא לי מקולקל כבר תקופה, וזה אחלה שזה קרה.
2. אומנויות לחימה שבתי אליכם. זה כמו בית. וזה תמיד מרתק ללמוד, להשתפר להפסיד ולנצח.
3. מצאתי זמן לצייר שווה להשקיע עוד בזה זה מרגיע. וזה יוצא לי יפה, כל עוד זה בגבול המנגה 🤭 ולא סגנון אחר.
4. דפקתי לאישתי סקולקרושרס בזמן שהיא ירדה לי ממש טוב, והשפרצתי ברמת מפל. והייתי משוחרר ונהנתי.
5. נסעתי היום וקלטתי ששתי בחורות מביטות בי בצורה מוזרה מהרגיל עם חיוך,
צעירות ממני בוודאות, זה תמיד מחמיא.
הצלחתי הפעם להבין שהן כנראה מתחילות איתי,
ניסו לפתוח תחלון,
חייכתי בחזרה והמשכתי לדרכי,
קרה משהו דומה לפני כמה שבועות עם אישתי,
היינו בהופעה ומישהי סביב ה21 סרקה אותי,
וואלה נראתה טיל לא נורמלי.
כמובן שאם אישתי לא הייתה אומרת לי את זה לא הייתי מבין.
מי שיגיד שזה לא מרים לא לאגו שקרן בן שקרנים, שכולם מתקרחים ומזדקנים ואתה במקום טפו טפו.
לילה טוב.
