בכל שנה , התקופה הזו בשנה , השבוע הזה בשנה , היום הזה בשנה קשה לי.
כל שנה נזכר באותם חיילים , באותם לוחמים שאבדו לי , שהכרתי כל כך טוב , שהיינו יחד באותו האוהל , אכלנו באותו ״חדר אוכל״ , עשינו הכל יחד.
לאחר מספר שנים איבדתי חבר לוחם שעבדנו יחד על פרויקט מסויים בעבודה.
בטח במרוצת השנים איבדתי עוד כאלה שמכיר.
השנה נוספה משפחה שלמה שאבדה לי , השנה קשה לי פי כמה , האובדן עוד טרי הרי ה07.10 היה לא מזמן , אוטוטו ״חוגגים״ לו שנה.
השנה גם ברגעים אלה אני עדיין על מדים , ממרום גילי המופלג , מהרהר על עוד כמה חברים , עוד כמה משפחות , עוד כמה אהובים יעלמו לי מהחיים.
אני שבחרתי בחיים , בחרתי לחיות , בחרתי להביא חיים מתפלל , מתפלל שהדורות הבאים לא ידעו עוד אובדן , לא ידעו עוד חרב.
כנראה שהמציאות חזקה יותר מכל דמיון והדורות הבאים ידעו עוד חרב.
מקווה שלפחות חלק מהעבודה שאנו עושים היום תקל עליהם בעתיד.
תהא נשמתכם צרורה בצרור החיים , חברים שכבר רחוקים , אהובים ששומרים עלינו מלמעלה
