טיפות של גשם פורצלני

התחפשתי לילדה ישנה, למרות שהייתי ערה מאוד.

התעוררתי מעצמי והרגשתי את הרגל של הדוב המפואר שלי עם הטוסיק שלי. הוא היה ממש רותח ובנקודה שהרגל שלו נגעה לי בטוסיק, הרגשתי את החום הבוער שלו.

זה היה מאוד-מאוד נעים, אז המשכתי להתפנק; אבל אז תחושה נוספת נכנסה למודעות שלי - אלו היו תנודות קטנטנות כאלה. הרגשתי אותן באות מהמזרון ואז ידעתי, שהדוב שלי עסוק עם עצמו על הבוקר.

פעם זה היה מביך אותי וכעסתי עליו ושנאתי אותו ולא ידעתי איך לסבול את זה. אחר כך מר יונתן הסביר לי, שזה כנראה מדליק אותו שהטוסיק שלי על הרגל שלו בבוקר. והוא גם הסביר לי שאם זה מפריע לי, אז שפשוט אגיד לו, וככה בדיוק עשיתי ומאז זה לא קרה יותר.

אבל הבוקר. הבוקר המתעתע.

עבר מעט מאוד זמן ואז שמעתי את דוב הקוטב נאנח בקושי. חשבתי שהוא החליט לרדת מזה ולא הבנתי בכלל את מה שקרה. אחר כך התנודות פסקו ואני הסתובבתי אליו והוא עשה לי מקום לחיבוק ואני הרגשתי אותו בוער בכל הגוף שלי והיה לי רותח ונעים ממש, אבל אז זה היה יותר מדי.

והעפתי את השמיכה ואז נהיה לי מאוד נעים שוב. ונישקתי את הדוב המכושף מתחת לבית שחי ובחזה המפואר, והאוויר קירר אותי ואז נהיה לי קצת קר מדי.

אז הכנסתי את היד שלי לבין הרגליים של דוב, והביצים שלו היו נעימות וחמות ממש והחום עבר דרך היד שלי לשאר הגוף ואז סופסוף לא היה לי חם ולא היה לי קר.

ואז רציתי לבדוק מה עוד יש מעניין שם למטה ואז גיליתי שהזין שלו בכלל לא עומד, נהפוכהו; וגם הבטן מתחתיו רטובה.

רק אז הבנתי את האנחה בקושי שהוא הוציא מקודם.

דוב קוטב מדהים שלי, אתה כאן?

הלוואי ויכולתי לספר לך שרק התחפשתי לילדה ישנה, אבל שכבר הייתי ערה ושזה היה מדליק מאוד להרגיש אותך מתעסק עם עצמך ממש בשקט, כדי לא להעיר אותי. והלוואי והייתי יכולה להבין מאיפה יש לך אומץ להתעסק עם עצמך ככה על הבוקר כשאני ישנה לידך. אולי אתה רוצה שאעניש אותך? ואיזה עונש כדאי לי לתת לך? והלוואי והייתי יודעת שזה באמת הטוסיק הלבן שלי על הרגל הפרוותית שלך, שמתחיל את המשחק הזה - משחק תחפושות. 

יש לי דוב ענק ענקי; והוא בכלל לא דומה לשאר המפלצות שמתחבאות מתחת למיטה שלי.

בלילה הוא מכין לי מכשולים, כדי שיהיה לי קשה להגיע אליו, אבל אני מנצחת אותם כל פעם מחדש וזה ממש כיף. הפרס שלי הוא לחבק את הגוף הענק ענקי שלו. לטבוע בתוך החיבוק שלו. 

לפעמים אני מתרוממת לבדוק כמה הרגליים שלו יוצאות מהמיטה, והן ממש יוצאות - מאמצע השוק, אבל ככה הוא גבוה. ואני לא מרחמת עליו, כי נעים לי שהוא במיטתי ושומר עלי ומרדים אותי ומעיר אותי ואני יכולה ללטף את הפרווה הנעימה שלו בכל הגוף.

לפעמים הוא משמיע קולות כאלה, נהמות דוב. שואג ווואאא או רוואאא. למזלי אני מדברת בשפת החיות ויודעת שהוא משמיע אותן כדי להראות לי כמה הוא חזק, כדי להצחיק אותי ולשובב אותי וגם תמיד בסוף מופע הקולות תגיע הקריאה: "בואי-בואי לכאן, חמודהההה" ואז הידיים הארוכות שלו לופטות אותי ועושות לי דרך להתקרב אליו לכירבול. 

כשהוא עומד על שתי הרגליים, אני מגיעה לו לקו בין הבטן לחזה וכדי לראות את הפנים שלו אני צריכה להרים את הראש גבוה, אבל זה לא חשוב כי תמיד הוא מלטף אותי לחיבוק. 

לפעמים נידמה לי שהוא לא יודע איזה דוב מפואר הוא, אולם זה חלק מהקסם הענק ענקי שלו - הוא מעדיף שלא להתהדר בפאר שניתן לו. אבל בא לי לצעוק ובכל העולם לספר אודותיו. 

אני לא מגלה לו שאני אוהבת אותו, אבל כשאני מרגישה שאני לא יכולה להתאפק אני נושכת אותו מתחת לבית השחי בלי אזהרה, וניראה לי שהוא מבין את שפת הילדות הנשכניות ולכן מקבל את הביסים באהבה. 

הכי הוא אוהב לאכול דבש ולמזלי הוא יונק ומלקק ומוצץ מצוין את הפות הורוד שלי וגם מפנגר נפלא באצבעותיו. אחר כך הוא מלקק את האצבעות שלו. 

יש לי דוב ענק ענקי; והוא בכלל לא דומה לשאר המפלצות שמתחבאות מתחת למיטה שלי.

אותי אתמול על אופנוע הים, התרגשתי ממש וזה היה מהמם - הים, הנוף הפתוח, הכחול מסביבי, הקול של ההצלפות של הגלים באופנוע והמנוע המגרגר.

גם התרגשתי מהדימיון שלכם זה לזה - שניכם כל כך גבוהים. שני נפילים. אותו הקול. המבט המושפט של שניכם.

כשחיבקתי את אחיך מאחור, הכה בי גל, בתודעה, איך אני אעשה את שניכם ביחד, שפוטים שלי. איך שניכם תלקקו את הפות הורוד שלי ותפנגרו אותי בכוס ובתחת במקביל. 

ואז עפתי מהאופנוע וזה היה סימן מהיקום שכדאי לי להירגע.

כשהגענו הביתה וליקקת אותי גמרתי על המחשבה הזו ולא גיליתי לך, כי לא רציתי שתכעס עלי.

מר יונתן אומר שיש לי ראש מדליק, שובב וכחול וגם שמותר לי לפנטז על מה שבא לי אז אני לא ארגיש רע עם עצמי בגלל שאני סוטה.